דברי תורה לפרשת השבוע

  בס"ד פרשת נצבים - נקודת הבחירה איך עוברים את הימים הללו "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם ". אנו עומדים כעת בשבוע האחרון של השנה. ישנו מתח סמוי באוויר. מה נאמר ומה נצטדק? איך נעבור את הבחינה? חודש אלול כבר כמעט בסופו ותיכף מגיע יום הדין אחריו עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים. ושוב צצות המחשבות שאנו כבר מכירים אותן מהשנים הקודמות. במה השנה הייתי יותר טוב? איך הפעם באמת אצליח לחזור בתשובה? האם יכתבו אותי גם השנה לחיים? אין ספק שכולנו רוצים להיות יותר טובים. ובסך הכול אנחנו אנשים טובים. משתדלים להתפלל, משתדלים להיות מוסריים, משתדלים לתת צדקה, לשמור שבת וכשרות. אולי היו כמה נפילות פה ושם, אבל סך הכול אני בסדר. וביני ובין עצמי ידוע לי ששנה הבאה לא תהיה באמת שונה במיוחד. אז איך עוברים את הימים הללו באופן יותר משמעותי?   מי נכתב בספר הבינוניים? ננסה להציע כיוון כיצד למצוא את הדרך להתקדם נכון לקראת הימים הנוראים. חז"ל (ראש השנה דף טז עמוד ב) מלמדים אותנו שישנם שלושה ספרים שנפתחים בראש השנה: "שלשה ספרים נפתחין בראש השנה,

 בס"ד פרשת נצבים - לעשות עם הלב   בסיכום דברי משה את התורה הוא מעביר לנו מסר חשוב (פרק ל פסוק יא – יד): "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא: ... כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ:"   לקיים מצוות עם הפה זה הגיוני: יש תפילה, יש לימוד תורה, יש ברכות, יש שמירת הלשון. שאלה: אבל איך עושים משהו עם הלב? איך מקיימים "וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ"? איזה פעולה אפשר לעשות עם הלב? יש שהסבירו (הרמב"ן והספורנו) שמדובר על מצוות חזרה בתשובה שצריכה להיות מתוך הלב. ובלא רצון פנימי אין ערך לתשובה. אך לסוברים שמדובר על כלל קיום התורה , איזה מצווה עושים בלב?   נראה להסביר , שכל התורה תלויה בלב: "רחמנא ליבא בעי". הטיב לתאר זאת המלבי"ם (דברים ל, יד): "שהלב מושל באדם, והיא הבוחרת לסור מרע ולבחור בטוב". כפי שמבאר בעל הבכור שור: "פה בלא לב אינו כלום, דאחר כוונת – הלב הן הן הדברים". ה' רוצה את הלב שלנו. הוא לא מחפש רק

  בס"ד פרשת נצבים - בשמים או מעבר לים פעם פגשתי חבר, ששאלתי אותו למה אתה לא מקפיד על תפילת מנחה, והוא ענה לי: "כל אחד מקיים מה שהוא יכול! אפילו משה רבנו חטא!"   בפרשתנו מובא עידוד לבני ישראל, לקיים את התורה (דברים פרק ל, יא-טו) : "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא:   לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:   וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:   כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ".   יש לשאול שאלה, מדוע התורה כותבת גם שהיא "לא בשמים" ואח"כ "לא מעבר לים" מה החידוש בכך? הרי אם היה כתוב שהיא לא "מעבר לים" קל וחומר שהיא לא בשמים, וזה היה כבר מספיק?   וחשבתי לענ"ד, שאולי ניתן להסביר, ששתי האמירות הללו הם כנגד שתי טענות שונות שיש ליצר הרע, למה לייאש א

בס"ד פרשת נצבים – הזדמנות לתקן היום   פרשתנו פותחת במילים (דברים כט, ט): "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם". ננסה לשאול כמה שאלות: א.     "נִצָּבִים" - למה התורה השתמשה דווקא במילה "נצבים"? ב.      "הַיּוֹם" - למה ישנו דגש על המילה "היום", בניגוד למתי? ג.       "כֻּלְּכֶם" - למה חשוב להדגיש שזה כולכם?   נראה להסביר, שיש כאן מסר שה' רוצה להעביר לנו. היום אתם נצבים, אתם עומדים חיים וזקופים, יש לכם הזדמנות לפעול לתקן ולשנות. אבל אסור לפספס את ההזדמנות, החיים אינם לנצח (תהלים צ, י) : "יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה".   מספרים שיום אחד רבי ישראל מסלנט (מייסד תנועת המוסר), ראה סנדלר שממשיך לעבוד בשעת ערב מאוחרת, כאשר הנר שעמד לפניו כמעט נגמר, ושאל אותו: "מדוע אינך סוגר את החנות ומסיים את עבודתך לפני שהנר יגמר?" ענה הסנדלר בתמימות: "כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן". חייך ר' ישראל ואמר: "כל זמן

בס"ד פרשת נצבים – ובחרת בחיים בפרשתנו ישנו ציווי: "ובחרת בחיים". וצריך להבין מה משמעות הציווי הזה? הרי כל אדם רוצה לחיות חיים טובים. מדוע צריך לצוות אותנו לבחור בחיים, וכי יש דבר כזה לבחור במוות?   מסופר על בעל החידושי הרי"ם, שבנו הרב אברהם מרדכי היה חולה מאוד ועמד על ערש דווי. ניגש אליו אביו ולחש לו באוזנו: "כתוב בתורה: 'ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך'". הבן אגר מאמצים מרובים וזכה להתחזק ולהתרפא. כשהחלים הסביר שכשהבין שה' דורש ממנו לחיות נלחם בכל הכוח לייצב את עצמו. לימים, נולד לו בנו, הרב יהודה אריה לייב מגור, בעל השפת אמת המפורסם.   אמנם זהו סיפור יפה על כוחות נפש אדירים. אך עדיין צריך להבין מדוע אדם רגיל מצווה לבחור לחיות, הרי זה הרגש הכי בסיסי וטבעי ביותר שקיים לנו?   ונראה לענות, שה' רוצה שנבחר לחיות חיים של משמעות . בכל רגע נתון, אנו נתונים בתוך מבחר של בחירות שונות. בדרך כלל אנו יודעים בשכלנו מהי הבחירה הטובה ומה הבחירה הפחות טובה, אך יש לנו יצר שמושך אותנו לכיוונים שונים. כנגד זה מצווה אותנו התורה תבחר את