דברי תורה לפרשת השבוע

 בס"ד פרשת בהעלותך – על מה אנחנו שמים את הפוקוס ? אני רוצה לפתוח בסיפור קטן שקרה לי היום: התקשרה אליי בחורה אחת, בוכה ממש . היא סיפרה על קושי שהיא מתמודדת איתו בחיים. כמובן שלא אפרט מה הקושי, אבל זה יכול להיות כל דבר – קושי למצוא עבודה, קושי בשידוך, קושי מול ההורים, או תחושת תקיעות בחיים . ובתוך הבכי היא אמרה משפט מאוד כואב: "אני כל כך מתפללת, כל כך משתדלת, וכלום לא מצליח לי. אני כבר לא מסוגלת יותר … " אפילו אמרה לי: "אני חושבת להפסיק להתפלל . לא יכולה להאמין בה' ככה ". כששומעים כאב כזה – הלב באמת כואב יחד איתה . אחרי שהקשבתי לה, אמרתי לה נקודה אחת שאני חושב שהיא יסוד גדול מאוד בחיים, ובמיוחד בפרשה שלנו: הרבה פעמים עוצמת הכאב תלויה בשאלה: על מה האדם שם את הפוקוס שלו . אדם יכול לקחת נקודה אחת קשה בחיים – ולצבוע באמצעותה את כל החיים בשחור . הוא מתחיל לראות רק את מה שחסר, רק את מה שלא עובד, רק את מה שלא הצליח . אם אדם מצליח להזיז מעט את המבט – הוא מגלה שיש בחיים שלו גם הרבה טוב . שהוא גדול פי כמה וכמה. אותה בחורה, ברוך השם, בריאה, עובדת, ...

בס"ד פרשת וירא – למה לבקש עצה כשה' ציווה? בפרשתנו מובא שה' ציווה את אברהם אבינו לקיים את מצוות ברית המילה לו ולזרעו. המדרש (בראשית רבה, מב) מספר לנו שאברהם אבינו התייעץ עם שלושת חבריו (ענר, אשכול וממרא) האם לקיים את הציווי שה'   לעשות ברית המילה: "בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם לִמּוֹל, הָלַךְ וְנִמְלַךְ בִּשְׁלשֶׁת אֹהֲבָיו". והשאלה הזועקת היא, למה אברהם מבקש עצה מחבריו על מצוות ברית המילה, הרי ה' ציווה אותו לכך? תשובות רבות לכך ניתנו בפרשנים השונים. אחת התשובות לכך הביא הרב קוק (מדבר שור, כא) שהסביר שאברהם חשש שאנשים יתרחקו ממנו בעקבות ברית המילה, כי יחששו שזה יחייב גם את אותם לבצע ברית המילה, והתייעץ איך הוא יכול לעשות זאת בלי לגרום לאנשים להתרחק מדרך האמונה שהוא הנחיל לעולם. וחשבתי לנסות להציע אולי תשובה נוספת: אברהם התייעץ   מתוך ענווה, כדי שלא יקנאו בכך שהוא כעת קיבל מצווה מיוחדת לו ולזרעו, וכביכול מתנשא מהם. מעין התייעצות שאבא מתייעץ עם בנו הקטן אחרי שהוא כבר החליט מה לעשות בעניין מסוים. סוג של שי...

  בס"ד פרשת כי תבוא – השמחה בעבודת ה' הרב הלל מרצבך בפרשתנו אחר פירוט הקללות מופיע סיכום מעניין לכל הקללות כולן ( דברים כח מה-מז ) : "וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה... תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל ." ונשאלת השאלה המפורסמת, כיצד יש להבין את תוספת הנימוק "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל", וכי בגלל שלא שמחנו ככה נענשנו?   הסבר א' – עבירה מתוך שפע ושמחה על פי פשוטו של מקרא, משתמע שעם ישראל שרוי במצב כלכלי טוב לאחר שזכה לברכה מרובה מאת הקב"ה. ובמקום להודות לה' ולהכיר בטובו דרך קיום מצוותיו, עם ישראל בעט בהן ולא שמר עליהן. כך מובא ברש"י: "מרב כל: בעוד שהיה לך כל טוב". הרב מאיר שמחה הכהן מדווינסק, בעל ה"משך חכמה", מרחיק לכת עוד יותר, ובאותו כיוון. לדעתו, החוסן הכלכלי ששרר בזמן העבירה הוא עצמו סיבתה. ואלה דבריו: "הסיבה לזה שלא עבדת הוא מחמת שהיה לך "שמחה וטוב לב - מרוב כל...