דברי תורה לפרשת השבוע

 בס"ד *פרשת דברים – לפספס בשנייה האחרונה* הרב הלל מרצבך   הוא סיים את הפגישה והחל לרוץ לעבר תחנת האוטובוס. זה היה האוטובוס האחרון. אם יפספס אותו ייאלץ לבלות את הלילה בתחנה המרכזית. מרחוק עוד הספיק לראות את האוטובוס עומד, אך כשהגיע בריצה הדלת כבר נסגרה. הוא דפק עליה בכל כוחו, אבל הנהג התעלם והחל לנסוע. הוא נשאר לעמוד שם, מתוסכל עד דמעות. אילו היה מגיע 2 שניות קודם – היה זוכה לישון בביתו הנעים, אבל עכשיו ייאלץ לבלות את הלילה על ספסל ציבורי.   לפעמים דווקא כשכל כך קרובים לייעד הכאב הרבה יותר גדול.   לפני כמה זמן, פנה אליי מישהו ושאל: "אני לא מבין למה אנחנו עדיין מתאבלים על החורבן? יש לנו מדינה מדהימה, כלכלה משגשגת, ביטחון, עולם תורה עצום ואפילו הכותל בידינו. אז על מה האבל?" עניתי לו: "יש לנו כמעט הכול, אבל הלב עדיין חסר . בית המקדש הוא הלב הפועם של האומה. ואולי דווקא משום שאנחנו כל כך קרובים לגאולה - הכאב גדול יותר. אנחנו בארץ ישראל, רואים את הר הבית, זוכים לשפע עצום, אבל עדיין איננו יכולים לזכות לבית ה'."   אולי זו הייתה תחושתו של משה רבנו ב...