פרשת תולדות - שב על סטייק עם המתבגר שלך
בס"ד
פרשת תולדות - שם עם סטייק עם הבן שלך
הרב הלל מרצבך
בפרשתנו מסופר שיצחק מבקש מבנו עשיו להכין לו מטעמים
על מנת שיברך אותו.
והשאלה
הזועקת: למה יצחק מקשר בין הברכות שלו לבנו בכך שיכין לו מטעמים? האם יצחק לא יכול
לברך את הילד שלו בלי אוכל? האם זה מה שחשוב ליצחק בחיים?
הפרשנים הציעו הסברים שונים לשאלה הזאת (ראה 7 הסברים
נוספים), וחשבתי לנסות להציע לענ"ד הסבר נוסף:
אם יצחק היה אומר לעשיו: "בני היקר, אני רוצה לברך
אותך שתהיה גדול בתורה וצדיק. לשם כך עליך ללמוד את מסכת בבא בתרא (או משהו
דומה)".
עשיו היה אומר לו: "עזוב אבא, אני לא צריך
את הברכות שלך. כבר מזמן שאני לא מניח תפילין. תמצא לך פראייר אחר".
אולם, כשיצחק אומר לו: "בני אוהבי, אני אתך לגמרי,
תכין לי את הסטייק הכי טוב שאתה יודע להכין, תביא את הבירות הכי טובות שיש
לך, תפנק אותי ברמה שלך. נשב, נאכל משהו, ואז אני אעביר לך את הברכה שלי".
עשיו מתלהב בלבו: "אבא שלי איתי לגמרי, מעריך את
הכישורים שלי, מכיר את היכולות שלי. הוא מבין מה טוב בחיים, אני זורם אתו. עם כזה
אבא, ברור שאני רוצה להיות יחד, הלוואי שאקבל את הברכות שלו".
אמנם,
התורה משתפת אותנו שבסוף יעקב זכה בברכות, כי עשיו לא היה ראוי להן. אך ייתכן
שבזכות הקשר והאהבה שיצחק אהב בנו, עשיו הודיע שלא יהרוג את יעקב כל
זמן שאביו בחיים.
ובזכות
אותה אהבה, לעתיד לבוא עתיד עשיו לחזור בתשובה, כפי שמופיע במדרש, וכמו שנאמר
בפסוק: "ועלו מושעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו".
המעשה
הראשון בתורה בשבעל פה
אפשר להוסיף על גבי הרעיון הנזכר, שהוא מתאים גם למעשה
שמופיע במשנה הראשונה בש"ס (ברכות פ"א, מ"א). המשנה מביאה את 3
דעות מתי זמן תחילת קריאת שמע של הלילה, ומוסיפה לאחר מכן מעשה:
"מאימתי
קורין את שמע בערבית?
משעה
שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה דברי ר' אליעזר.
וחכמים
אומרים: עד חצות.
רבן
גמליאל אומר: עד שיעלה עמוד השחר.
מעשה
שבאו בניו מבית המשתה אמרו לו לא קרינו את שמע. אמר להם: 'אם לא עלה עמוד השחר
חייבין אתם לקרות'."
על
אותו המעשה שמופיע במשנה יש לשאול כמה שאלות:
א. מה החידוש במעשה זה? הרי במשנה כתוב כבר
שלדעת רבן גמליאל זמן קריאת שמע הוא עד עלות השחר, וכשבניו משתפים אותו שהם לא
קראו קריאת שמע וודאי שהוא יגיד להם שלדעתו אפשר לקרוא עד שיעלה עמוד השחר, אם כן,
מה החידוש במעשה זה? מה המשנה רצתה ללמד אותנו ממנו?
ב. קצת לא מובן, איך קורה כזה מקרה שבניו של
רבן גמליאל היו במשתה כל כך הרבה שעות במשך הלילה ושכחו לקרוא קריאת שמע?
ג. עוד
לא מובן, מדוע רבן גמליאל לא ישן באמצע הלילה? באותם ימים לא הייתה תאורה חשמלית
וכשבניו נמצאים במשתה וחוזרים אחרי חצות הלילה היה מתאים שהוא ישן?
ושמעתי ליישב זאת מאחי היקר (הרב עילאי מרצבך)
שצריך לומר, שרבן גמליאל ישב והמתין לילדיו בשעה שהם יצאו למסיבת משתה.
כשהם חזרו מאוחר בלילה הוא ישב איתם, מן הסתם מזג להם משהו חם לאכול ולשתות,
והתעניין בשלומם.
כשהם
ראו את אבא שלהם יושב איתם, הם נזכרו שהם קצת התבלבלו ובגלל שהם היו במסיבה, הם שכחו
לקרוא קריאת שמע, ושיתפו אותו בכך.
באותם
רגעים רבן גמליאל אמר להם: "בניי היקרים, אל תתייאשו גם כשאתם בחושך,
כל עוד לא עלה עמוד השחר יש לכם עוד תקווה, אתם עוד יכול לקבל עול מלכות
שמים".
עם המעשה הזה, ר' יהודה הנשיא בחר לפתוח את התורה
שבעל פה, את כל ששה סדרי משנה. עם הקשר המופלא בין רבן גמליאל, שהיה נשיא
ישראל, לבניו בשעה שיצאו לבלות.
אולי הוא רצה ללמדנו, כמה חשוב להיות עם
הילדים, להקשיב להם במקום שבו הם נמצאים, ומשם לרומם אותם. זו הדרך להעביר את
כל התורה שבעל פה. כשהבנים משתפים ושואלים ורוצים להתחזק, להגיד להם שתמיד יש להם
תקנה עוד לקבל עול מלכות שמים.
שנזכה
להיות עם הילדים שלנו בכל מקום שהם.
שבת שלום, הלל מרצבך
תגובות
הוסף רשומת תגובה