פרשת תולדות - ללמוד איך לאכול

 בס"ד

פרשת תולדות – ללמוד איך לאכול


פתיחה

בפרשתנו מסופר על בקשתו של יצחק מבנו עשיו להכין לו מטעמים, עבור הברכה שהוא רוצה לברכו (בראשית כז, ג-ד): "וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת".

ויש לשאול, מדוע יצחק תולה את הברכה שרוצה לברך את בנו בעשיית מטעמים? 

האם יצחק לא יכול לברך ללא מטעמים? האם יצחק צריך תשורה עבור הברכה?

 

תשובה א' – שיזכה על ידי כיבוד הורים לברכה

הספורנו (בראשית כז, ד) ביאר שמטרת יצחק הייתה לזכות את עשיו במצוות כיבוד הורים, כדי שיזכה בזכותה להיות ראוי לקבל את ברכת אביו.

 

תשובה ב' – מידה כנגד מידה, לקבלת שפע גשמי

רבינו בחיי והאשליך הקדוש (בראשית כז, ד) ביארו שיצחק ביקש מטעמים גשמיים כיוון שהברכה היא על השפע הגשמי. וכדי ששפע ירד בעולם צריך מעשה שיעשה כדוגמתו בעולם הזה, מידה כנגד מידה.

 

תשובה ג' – יצחק רצה שפע ממקום המקדש

הכתב והקבלה (בראשית כז, ד) ביאר שמטרת יצחק הייתה להכיל את הברכה דרך שפע ממקום מקודש, ולכן ביקש מעשיו להביא לו ציד מה"שדה", דהיינו מבית המקדש, שנקרא שדה.

 

תשובה ד' – לשחד את הגוף כדי לשחרר את הנפש

המלבי"ם (בראשית כז, ד) ביאר על פי המהר"י מינץ, שיצחק היה צריך לשחד את גופו הגשמי כדי שנפשו תהיה פנויה לקבל את השפע האלוקי, ולהוריד את הברכה לעשיו.

 

תשובה ה' – לעדן את מלאכת הציד של עשיו

הרש"ר הירש (בראשית פרק כז פסוק ב) ביאר שיצחק רצה ללמד את עשיו שישתמש במלאכת הציד לא למעשי אכזריות אלא כדי לעשות חסד עם הזולת.

 

תשובה ו' – יצחק מחנך את עשיו בנקודה שעשיו נפל

אולי ניתן לומר הסבר נוסף לענ"ד. עשיו לאורך הפרשה עסוק כל הזמן באכילה באופן לא ראוי:

א. "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו". יצחק אוהב את עשיו, אף כשהוא מתנהג בבהמיות. אף שהיה עשיו אוכל בפיו את הבשר בעודו ציד, בשר חי ממש, ולא המתין לשחוט, ולהכינו מטעמים ראויים.[1]



[1] המילה כי יכולה להתפרש גם במשמעות של "אף" (בבלי ראש השנה ג ע"א: " כי משמש בד' לשונות")

ב. עשיו מתאווה לאוכל, והגיע למצב שמכר את בכורתו תמורת נזיד עדשים כשהיה רעב. התנהגות של חוסר שליטה עצמית. 


יצחק רוצה לברך את עשיו בנו בברכות של שפע גשמי. אך לפני כן הוא רוצה לחנכו איך מתייחסים לאוכל כשרעבים. ננסה להציע שיצחק מנסה להעביר את עשיו תהליך חינוכי של היחס הנכון לאוכל, בכמה שלבים:

 

א.     תכנון - חשוב לתכנן ולהתכונן לפני שפועלים: "שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ".

ב.     לא לגזול - "וְצֵא הַשָּׂדֶה" רש"י מבאר "מן ההפקר ולא מן הגזל". לעולם אל תגזול משהו שהוא לא שלך.

ג.      להתאמץ - "וְצוּדָה לִּי צָיִד" - אף כשיש לך אוכל בבית, חשוב להתאמץ כדי להשיג אוכל. יש ערך למאמץ.

ד.     איפוק - "עֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים" – אף בשלב ההכנה, חשוב להתאפק לא לאכול מיד (כפי שעשיו התנהג בנזיד העדשים), אלא לעשות אותו טעים.

ה.    נימוס - "וְהָבִיאָה לִּי" – אופן הגשת חשוב מאוד, הנימוס, האסתטיקה.

ו.       לדאוג לזולת - שלוש פעמים כתוב "לִּי"- ללמד את עשיו שיתרגל לדאוג למען האחר, ולא יהיה בחשיבה אגואיסטית, אף בשעה שהוא רעב.

אחרי התהליך של השלבים הללו, חשב יצחק שעשיו יהיה ראוי לברכה. ואז נתין להגיע לשלב הבא שהוא: "בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת".

 

מדוע יצחק מתפעל מהמהירות?

על פי זה ניתן להסביר את תמיהת יצחק בשעה שמקבל את הגדי מיעקב (בראשית פרק כז, כ): "מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי", האם שוב פעם פעלת מתוך פזיזות, ולא מתוך רוגע ונחת. אך בנו עונה לי: "וַיֹּאמֶר כִּי הִקְרָה ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְפָנָי", יצחק שומע שהכנת האוכל נעשתה מתוך יראת שמים, ושמח שבנו הבין את המסר איך להתייחס לאוכל גשמי.

 

ולסיום

שנזכה לדעת כיצד להתייחס לאוכל, לשלוט בהתנהגותנו החומרית, ולא לפעול מתוך תאוותנות חומרית, וה' הטוב ישלח לנו שפע ברכתו (בראשית כז, כח): "מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ".

 

 


תגובות

הנקראים ביותר

פרשת תולדות - אהבת הילדים ללא תנאי

פרשת ויצא - האמת שנראית כשקר

פרשת תזריע - מאמין וזורע

פרשת כי תשא - בין הרצוי למצוי

פרשת נח - פתיחות או סגירות

פרשת פינחס - מהו שלום אמיתי?

פרשת תצוה - להאיר את העולם

פרשת לך לך - איך מקרבים?

פרשת לך לך - תאווה או אחווה

פרשת קדושים - מה זו קדושה?