דברי תורה לפרשת השבוע

 בס"ד פרשת בחקתי - עמל התורה עצמאי או פועל לא מזמן פגשתי חבר, ואחרי שיחה קצרה שאלתי אותו: "מה אתה עושה ביום-יום?" והוא ענה: "עובד בנגרייה כבר 3 שנים". עוד קצת התעניינתי. והוא המשיך וסיפר שהוא כבר מתמקצע בתחום כי הוא עובד קשה 5 ימים בשבוע ובערך 12 שעות בכל יום. והוא מרוצה מאוד. המשכתי ושאלתי אותו: "אם אתה כבר כזה מקצוען, אז למה אתה לא פותח עסק משלך, וכבר תרוויח יותר?" והוא ענה: "לפתוח עסק זה כאב ראש. זו טרדה בלתי פוסקת. כפועל, בסיום יום העבודה אני הולך לבית ולא דואג מהמשכורות לעובדים, לא דואג מהעבודה, אין תלונות. לא מטריד אותי שהבוס שלי בחובות והלקוחות לא משלמים. אני מקבל משכורת שמספיקה לי וזהו". שאלת ההתלבטות האם להיות בעל עסק עצמאי או להיות פועל מעסיקה אנשים רבים. ובהחלט יש צדדיים לכאן ולכאן.   עמל תורה   מעניין לראות שפרשתנו פותחת בפסוק (ויקרא פרק כו, ג) : " אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם ": בהתבוננות בפסוקים ניתן לראות שישנם שלושה ציווים שמופיעים כאן: א. ללכת ב

  בס"ד פרשת במדבר – שוערים ומשוררים   חומש ויקרא נקרא בפי חז"ל: "תורת כהנים", משום שהוא מתעסק בעיקר בענייני עבודת הכהנים במשכן. שמעתי מהרב אשר וייס שליט"א שלחומש במדבר ניתן לקרוא תורת הלוויים , משום שחלק ניכר ממנו עוסק בכך:   א.   "ואתה הפקד את הלווים על משכן העדות". ב.   מניין הלווים, ג.     פדיון הלווים, ד.    עבודת הלוויים במשכן. ה.   מטה הלווים שפורח (בפרשת קרח), ו.      פנחס שקם מתוך הלווים והורג את זמרי וכזבי. ז.     חלוקת הארץ לשבטים ולא ללוויים. (פרשת מסעי) ח.   רוצח בשגגה שגולה לערי הלווים.   (פרשת מסעי)   עבודת המשכן היא עבור כל יהודי. כל יהודי הוא בבחינת כהן בביתו. משמעות הדבר היא שישנם 3 כלים במרכז המשכן: מנורה, שולחן ומזבח. יש לכל אחד מהם תפקיד מסוים כנגד תורה, עבודה וגמילות חסדים: ·      מנורה – תורה "נר מצווה ותורה אור". ·      מזבח – עבודה "תפילה כנגד הקורבנות". ·      שולחן – גמ"ח. (שולחנו של אדם מכפר כמזבח (חגיגה כז). והיינו על ידי הכנסת אורחים (רש"י ותוס')).