דברי תורה לפרשת השבוע

  בס"ד פרשת ויצא – חוק או מוסר החוק לא קובע האם אנחנו בעד שמירה על החוק? - כולם יענו: "כן. חשוב מאוד לשמור על חוק" ויצטטו את אמרת חז"ל: "אלמלא מוראה איש רעהו חיים בלעו". אך מה נאמר על החוק בפולין שהופיע בסתו תרצ"ט (אוקטובר 1939): 1.     הפיקדונות היהודיים רוכזו בבנק והוקפאו, 2.     חל איסור להחזיק מזומנים מעל 2,000 זלוטי. 3.     כל יהודי חייב לענוד טלאי צהוב שבמרכזו מגן-דוד במקום בולט. 4.     יהודים נדרשו לסמן את חנויותיהם ולרשום את רכושם. 5.     הקהילות היהודיות חויבו בתשלומי מס כבדים, ולהבטחת פירעונם נלקחו בני-ערובה. 6.     נאסר על יהודים להחזיק במקלטי רדיו. 7.     הוטל עוצר על היהודים משעות הערב עד עלות השחר. 8.     חוקי נירנברג חלו גם עליהם. 9.     יהודים בגילאי 65-14 יצאו לעבודות כפייה. כמובן שיש חוקים ויש חוקים! אם נשאל: איך הנאציזם הגיעו לתופעה של הסכמה ציבורית של רצח של למעלה מ-18 מיליון בני אדם, למעלה מ-6 מיליון יהודים? התשובה הפשוטה היא כי זה מה שהחוק קבע! החוק הסביר והגדיר מיהו אדם ומיהו שפל מבהמה ולכן מו

בס"ד פרשת ויצא – אהבה מעל הזמן ‎‎‎ וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בשעה שיעקב אבינו עבד כדי לזכות ברחל נאמר בפסוק (בראשית כט, כ) : "וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ". וישנה שאלה שעולה היא מפשט המקרא. הרי בדרך כלל כשאדם אוהב מישהי, כל יום שהוא בלעדיה זה נראה בעיניו כנצח, ואיך זה ייתכן שהימים עברו ליעקב כימים אחדים? מצאתי שתי תשובות לשאלה זו, נביא אותם ואח"כ ננסה להציע תשובה נוספת. א. עבודה קטנה ביחס לאהבה הגדולה הסבר של רבנו בחיי: יעקב כל כך אהב את רחל, שחשב שלעבוד עבורה רק 7 שנים, זה ממש מעט. ולכן זה נחשב כימים אחדים. שהרי בשביל רחל הוא היה מוכן לעבוד גם 100 שנה. להסבר זה מובן הקשר לתחילת הפסוק "וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים ", שהעבודה 7 שנים נחשבת כמועטת ביחס לגודל אהבתו אותה.   משל לאדם שרוצה לקנות דירה שמחירה מליון ₪, והוא מצא מישהו שמוכן למכור אותה בעשרת אלפים ₪, הוא מרגיש שהדירה הזאת ממש בחינם.   אך על הסבר זה ניתן להקשות : שהרי גם אם הוא

בס"ד פרשת ויצא - חיי רחל מול חיי לאה אהובה ושנואה אצל רחל ולאה אנו רואים שני קטבים מאוד מעניינים לאורך כל החיים שלהם. אצל רחל בהתחלה הכול טוב ויפה, היא ילדה יפת תואר ויפת מראה, יעקב אוהב אותה ומחזר אחריה במשך 7 שנים נפלאות וטובות. היא מרגישה שמחה וטוב לה על הלב.   המהפך לאחר כמה שנים נוצר אצלה מהפך . אחותה הגדולה נישאת לפניה לבחיר ליבה, לאה זוכה ללדת ילדים ליעקב, ורחל עקרה. היא לא יודעת מה לעשות ומנסה להיבנות אולי מהשפחה שלה. אבל גם לאה מכניסה שפחה לביתה. ורחל נשארת ללא ילדים.   יעקב ורחל כאשר רחל מספרת את צרותיה ליעקב בעלה, היא מרגישה שהוא לא מבין אותה. היא אומרת לו שהיא כבר מתמוטטת נפשית והיא לא רוצה לחיות עם כאלה קשיים: "הבא לי בנים, ואם אין מתה אנוכי!" ויעקב במקום להכיל אותה, עונה לה: "התחת אלוקים אני אשר מנע ממך פרי בטן?" - רחל חשה שיעקב לא מבין אותה. וכאשר שסוף סוף נולד לה בן והיא קוראת לו יוסף, ומיד אומרת: "יוסף ה' לי בן אחר", אני צריכה בן נוסף אני לא רגועה. יוסף גדל בן אחיו הגדולים, וכנראה שהוא לא כ"כ אח אהוב. רח

בס"ד פרשת ויצא – חכמתו של יעקב איך הצליחו לרמות את יעקב? כבר מילדות מקננת בי השאלה: איך לבן הצליח לרמות את יעקב? יעקב ע"פ חז"ל ידע שלבן הולך לעשות לו תרגיל שיחליפו בין רחל ללאה (רחל שיתפה אותו) אז איך הוא נפל בפח? האם הוא לא חשד בעניין? מדוע לא בדק היטב מי זו הכלה? האם כמה סימנים שהוא מסר לרחל הרגיעו אותו? האם כ"כ קשה להדליק רגע נר קטן כדי לראות מי הכלה שנמצאת לצדו?   קידושי טעות בנישואים על לאה עוד משהו שלא היה מובן לי, לכאורה זה קידושי טעות, ולאה אינה מקודשת. זה דין פשוט במסכת קידושין, שאדם שמתכוון לקדש את רחל ונמצאת פתאום לאה היא אינה מקודשת. ואם כן, איך יעקב משאיר אותה אצלו את לאה בלי לשאת אותה שוב? למה יעקב מוותר?   ועוד אשאל , מדוע יעקב מוותר כל כך מהר ללבן? הוא שואל את לבן: "למה רימתני" ולבן עונה לו "לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפניה הבכירה", מדוע יעקב לא מתעקש על ההסכם שהם חתמו ביניהם על העוול שעושה לבן כנגדו?   איך יעקב מוחל לרחל והשאלה האחרונה, איך יעקב סולח לרחל על התרגיל שעשתה לו? שהכניסה את אחותה תחתיה? ואם לאה

 בס"ד פרשת ויצא – האם אנחנו בני לבן? לבן ביקש לעקור את הכל בהגדה של פסח אנו אומרים " לבן ביקש לעקור את הכול ", ונשאלת השאלה הגדולה: היכן מופיע בכתובים שלבן ניסה לעקור את הכול? לכאורה מופיע דברים הפוכים לבן דאג לצאצאיו וכלל לא רצה לעקור את הכול?   בני ישראל או בני לבן? נעיין בסיפור הניתוק בין יעקב ולבן. ניתן לזהות שאחר שלבן רודף אחרי יעקב ובני ביתו, לבן ניגש ליעקב ואומר לו (בראשית לא, לג) : " הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי וְכֹל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לִי הוּא וְלִבְנֹתַי מָה אֶעֱשֶׂה לָאֵלֶּה הַיּוֹם אוֹ לִבְנֵיהֶן אֲשֶׁר יָלָדוּ ".   מפסוק זה ניתן לראות שישנה מחלוקת משמעותית בין יעקב ללבן. השאלה הגדולה של מי הילדים והרכוש, האם הם של לבן או של יעקב. לבן טוען שהכול שלו. לשיטתו, כל עם ישראל הוא בעצם צאצאיו: "הבנות בנותיי", "הבנים בניי", "והצאן צאני", זאת אומרת הכול שלי ! אין לך לאין לברוח הכול בעצם שלי. לדעתו, אין מדובר כאן על בני ישראל, אלא בני לבן.   לבן מההתחלה משתלט כבר מאז שיעקב ה