דברי תורה לפרשת השבוע

 בס"ד פרשת עקב – החסידות תלויה בחידוש אישי למה אין בכל מאודכם? בפרשיית "והיה אם שמוע" שאנו אומרים בקריאת שמע לא מופיע הציווי "בכל מאדכם" (דברים פרק יא, יג) : "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם". ננסה להבין מדוע ציווי זה מופיע בפרשיית "ואהבת" ולא מופיע בפרשיית "והיה אם שמוע".   שלושה הסברים של הכלי יקר בעל הכלי יקר נותן שלושה הסברים לשאלה זו (דברים יא, יג) : א.     הציבור תמיד מעדיף חיים על פני כסף – "לפי מה שפירש רש"י שלכך נאמר "בכל מאדך" – "לפי שיש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו", מדקאמר יש לך אדם שמע מינה שדבר זה בלתי מצוי כי אם באדם אחד או מתי מספר שבטלה דעתם אצל כל אדם אבל לא בציבור כי לא שכיח הדבר שרבים יסכימו על דעה נפסדה זו ". (וכ"כ גם בעל האור החיים הקדוש) . ב.     הפסוקים כאן עוסקים בשכר טוב ולא בעונש – "ולפי מה שפירש רש"י "

 בס"ד פרשת עקב - העינוי במן למה המן נחשב עינוי? בפרשתנו מובא הציווי לזכור את תקופת המדבר (דברים פרק ח, ב-טז) כאשר משה רבנו סוקר לפני בני-ישראל את ימי נדודיהם במדבר, הוא מציין גם את המן שאכלו ארבעים שנה. פעמיים נזכר המן בפרשתנו, ובשתיהן מדגיש משה רבנו שאכילתו הייתה סוג של עינוי: " וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם... הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ:" אכן, בני-ישראל התלוננו על המן והתבטאו עליו במילים: " ועתה נפשנו יבשה אין כל, בלתי אל המן עינינו ". וכן: " ונפשנו קצה בלחם הקלוקל ". הדבר מעורר תמיהה, שהרי התורה מתארת את טעמו המופלא של המן - " וטעמו כצפיחית בדבש ". חז"ל מוסיפים ומסבירים, שהמן היה מזון אלוקי מופלא, שאדם היה יכול לחוש בו את כל הטעמים שבעולם,