פרשת כי תבוא - הוידוי החיובי
בס"ד
פרשת
כי תבוא - הוידוי החיובי
הרב הלל
מרצבך
· אנחנו עמוק תוך חודש אלול. רגילים
בסליחות להתוודות על עוונותינו הרבים. ביום כיפור מוסיפים לווידוי פרטים רבים,
ומתוודים על כל חטא וחטא.
· גם בפרשה שלנו יש וידוי, אך
וידוי שונה ממה שאנו רגילים אליו. וידוי מעשרות. בוידוי זה במקום לדבר על
מה עשיתי רע. אנו אומרים מה כן עשיתי טוב (דברים כו, יג-טו):
"בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן
הַבַּיִת וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה כְּכָל
מִצְוָתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי לֹא עָבַרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ וְלֹא
שָׁכָחְתִּי: לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי
מִמֶּנּוּ וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת
שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה' אֱלֹהָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי":
· האם מישהו יגיד בימינו בימים נוראים:
הקפדתי על 3 תפילות ביום, שמרתי שבת, שמרתי כשרות, נטלתי כל בוקר ידיים, צמתי את
כל הצומות, השתדלתי ללמוד תורה?
· ישנו וידוי שהתפרסם בכמה מקומות, שכתב הרב
בנימין הולצמן[1],
שעבר אחר כך שינויים אצל מספר אנשים בווריאציות שונות:
אָהַבְנוּ. בֵּרַכְנוּ. גָּמַלְנוּ חֶסֶד. דָּרַשְׁנוּ אֱלֹהִים. הִקשבנו. ויתרנו. זָכַרְנוּ טוֹב. חִיבַּקְנוּ. טִפַּלְנוּ. יָרֵאנוּ
חֵטְא .כָּבַשְׁנוּ יֵצֶר. לָמַדְנוּ מִטָּעֻיּוֹת. מָחַלְנוּ. נרתמנו לעזור.
סָעַדְנוּ. עָזַרְנוּ. פָּתַחְנוּ דֶּלֶת. צָחַקְנוּ. קֵרַבְנוּ. רָקַדְנוּ.
שָׁמַרְנוּ תּוֹרָה. תָּמַכְנוּ.
·
הוידוי
החיובי נלמד מתוך דברי הרב קוק ב"עין איה" (עין איה, מסכת מעשר שני פרק ה משנה י)
שכתב על וידוי מעשר:
"כשם שיש תועלת גדולה לתיקון
הנפש בוידוי העוונות… גם כן בוידוי המצוות, למען ישמח בהם בלבבו, ויחזק
ארחות חייו בדרך ה'... צריך האדם שישמח גם כן לפעמים בביטוי שפתיים על המעשה הטוב אשר
עשה... על כן דרוש לנו וידוי המצוות לפרקים, לחזק לבבנו אל דרך ה', כמו
שדרוש לנו וידוי הפשעים..."
·
ממשיך
הרב קוק וכותב, שזה דרך כללית בחיים, שאדם צריך לראות ולהגיד במילים את
הדברים הטובים בעצמו:
"ללמד על הכלל יצאה תורה במצות וידוי, שלא יפליג האדם
עצמו לדון תמיד את נפשו לכף חובה, ולמצוא עצמו חייב ובלתי ממלא חובתו גם
במקום שהוא ממלא אותה, כי אם ידון על עצמו גם כן בקו האמת."
·
הרב
קוק לומד ממצוות הווידוי החיובי שני דברים
עקרוניים:
א. אסור שמצב הרוח של האשמה ישתלט
על הדיון. אסור שכל הזמן האדם ירגיש רדוף על ידי תחושת ה"לא בסדר".
חייבים ליצור איזון פנימי על ידי הודאה בפה מלא בדברים הטובים שעשיתי ובתשומת לב
לטוב שבקרבי.
ב. וידוי הוא מלשון הודאה על האמת.
הווידוי צריך להציג את האמת הכוללת, גם את החלקים החסרים וגם את החלקים היפים.
· בהמשך הפסקה הרב קוק מחדד את
העובדה שהווידוי השלילי והווידוי החיובי מפרים זה את זה:
· רק כשאדם מוכן לקבל את הטוב שבו
יש לו גם הכוחות הנפשיים והיכולת לשאת את הביקורת העצמית.
· והשאלה
העולה: למה בוידוי שלנו בסליחות יש רק אמירות שליליות, ואילו בוידוי של מעשרות
יש רק וידוי חיובי?
· נראה לומר, שכשאדם אומר דברים
טובים הוא צריך להיות שקוע בהם, ולומר אתם באופן מוחלט, שייתן לו כוחות איך לפעול
בעולם. וכשהוא מתוודה על חטאיו הוא צריך גם אותם לומר באופן מוחלט כדי
שייקח אחריות על מעשיו.
· דוגמאות:
o
כשאתה
אומרים לילדים שלך: "אתם עוזרים בבית, אבל לא מספיק" השבח לא באמת מתקבל.
o
כשאתה
אומר: "עשיתי הרבה מצוות, אבל הייתי לא בסדר בכמה דברים". אין כאן לקיחת
אחריות מלאה.
· צריך שיהיו זמנים של וידוי חיובי
בלי לדבר על הצדדים השליליים. וצריך שיהיו זמנים שאדם אומר לעצמו אלו נקודות הוא
צריך לתקן בעצמו ללא משוא פנים.
· הפסיכולוג סקינר טוען שחיזוקים
חיובים זה הצורה הטובה ביותר להשפיע על האחר.
· אבי הפסיכולוגיה החיובית הוא
יהודי בשם ד"ר מרטין זליגמן (פסיכולוג אמריקאי בן 80 כבר).
שהגדיר זאת במשפט אחד :
"הפסיכולוגיה
חיובית מתעסקת עם מה שעובד וטוב, לעומת הפסיכולוגיה הקלאסית שעובדת עם מה שמקולקל".
· כל הורה יודע שכדי להניע אם הפעולות של
הילדים: החיזוק החיובי פועל יותר מאשר האשמות והטחות. על פי המחקרים
חיזוק חיובי מועיל פי 3 מהטחת ביקורת
· הגאון רבי ירוחם ממיר אמר פעם (אבן ספיר
עמוד ע"ב):
"אוי
לו לאדם שאינו מכיר ליקויי נפשו (חסרונותיו), שהרי אינו יודע מה עליו
לתקן... אבל, אוי ואבוי לו לאדם שאינו מכיר את מעלותיו - כי הן אפילו את כלי עבודתו
אינו מכיר" .
·
ר'
ברוך ממז'יבוז' ביאר כך את הפסוק:
"להודיע
לבני אדם גבורותיו" - "צריכים להודיע לבני אדם כמה גדול הוא הכוח
שלה. אנשים לא יודעים כמה כוחות וגבורה יש להם. זו מצווה להודיע להם וללמד אותם,
כדי שידעו ויתחברו לתעצומות האלה".
· מסופר במדרש שבזמן עלי הכהן שמקדש
שילה היה די ריק, מעטים ובודדים היו באים למשכן ה'. אולם היה אחד שזכה להעלות את כל
עם ישראל לרגל לשילה (ע"פ המדרש). מי זה היה? – אלקנה.
· אלקנה
הוא התגלמות קירוב הרחוקים. על שמו, "אלקנה", דורשים חז"ל: שהִקנה
(שִׁייך) את כל עם ישראל לאבא שבשמים.
· מובא בשם הבעל שם טוב כותב:
אלקנה הוא הבן אדם היחיד בתנ"ך שידע להגיד על עצמו "הלא אנכי טוב"
ולכן, הוא ידע למצוא טוב בכל יהודי. כשחנה בכתה על שאין לה בנים, הוא אומר לה (שמ"א
א,ח): לָמֶה תִבְכִּי? [...] הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ!".
· "כל הפוסל במומו פוסל"
- כשאתה מרגיש שאתה רע מי ירצה להדבק אליך?
· כל כך הרבה טוב יש סביבנו וצריך גם עליו
לדבר, להכיר ולהוקיר, לרומם ולהצמיח.
[1] רבו של קיבוץ מעלה גלבוע. הוא חובר בעקבות דרשה שנשא בשבת שובה
תשע"ג (2012). יש לציין כי עיון מעלה שהיו בנמצא כמה תבניות דומות קודם כן.
תגובות
הוסף רשומת תגובה