דברי תורה לפרשת השבוע

  בס"ד פרשת פקודי – עשייה מונעת קיטורים התקופה היחידה שבה בני ישראל לא מתלוננים בימי המדבר היא בפרשות שמוספר בהן על בניית המשכן. העם לא מקטר על הבקשה ממנו לכסף, על הדרישה לסייע, על לוחות הזמנים הצפופים, או על המבנה העתידי שידרשו לעבוד בו. דבר זה מעורר תמיהה, הכיצד הכל מתנהל ברוגע וללא כל תלונה? הקושיה גדולה, כשאנו יודעים שעם ישראל התלונן רבות בהיותו במדבר על דברים רבים ושונים, כבר ביציאה ממצרים ורגע לפני מתן תורה. מה קרה בתהליך בניית המשכן שגרם לתחושת שלווה ורוגע?   שמעתי בשם הרב יונתן זקס ז"ל, שהסביר שהמשכן הוא המקום היחיד שבו עם ישראל נדרש לעשות מעשה . לא לסמוך על ניסים, לא להתפעל מנפלאות האל, אלא לבנות בעצמו, להיות שותף פעיל. כשאדם מבטא את עצמו אין לו פריווילגיה או רצון להתלונן על דבר. כשאדם יודע שרכושו הפרטי או יצירתו היא שגרמה לתוצאה, הוא יהיה שבע רצון ממנה. על מנת להשרות שכינה, ה' נותן לעם ישראל לבנות משכן בעצמם. במקום תלונות הוא מקבל קרבנות תודה.   רעיון זה הזכיר לי סיפור ששמעתי בשיעור מאת הרב אורי שרקי שליט"א: הרב מאיר אג'ייני ז&quo

בס"ד פרשת תצווה - להאיר את העולם הציווי להדליק נר תמיד פרשתנו פותחת בציווי על הדלקת נר התמיד (שמות פרק כז, כ-כא) : "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי ה' חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:". על פסוקים אלו ננסה לשאול מספר שאלות, ומתוך כך נבין יסוד חשוב שעומד לפנינו.   מהו לשון ציווי יש להבין מדוע הפרשה פותחת בלשון ציווי, "ואתה תצוה"? עד עתה נאמר לשון עשיה: "ועשו לי מקדש", "ואת אהרון תעשה", "ועשית מנורה" ועוד, מדוע כאן ישנו לשון ציווי?   המיקום של ציווי זה לכאורה לא מובן מדוע הפרשה פותחת בציווי זה, הרי אין זה מקומו. בפרשת תרומה מסופר על בניין הכלים, ואילו בפרשת תצווה מסופר על הציווי להכנת בגדי הכוהנים וההכנות לחנוכת המשכן. ואם כן מדוע התורה מספרת פתאום על עריכת נר התמיד?   מדוע רק נר התמיד מופיע כאן

  פרשת תרומה – המשכן כהמשך לאוהל אברהם המשכן נקרא "אהל מועד". הרמב"ן מבאר שאוהל זה יש בו כדי חזרה לאוהל של האבות הקדושים, ששרתה שם השכינה. בהקמת אוהל מועד עם ישראל ממשיך את אוהלם של אברהם, יצחק ויעקב.   גם בקרשי המשכן, ניתן למצוא את הקשר לאבותינו. התנא, יונתן בן עוזיאל (בתרגום ירושלמי המיוחס לו), מבאר שהקרשים של המשכן נבנו מעץ האשל שנטע אברהם אבינו. הם הגיעו בדרך פלאית לים סוף על ידי מלאכים, ומשה רבנו לקח את העצים ומהם בנו את קשרי המשכן.   ויש לשאול : למה חשוב שהמשכן יהיה המשך של אברהם אבינו? לשם מה זה נצרך? וכי משה לא היה יכול לקחת עצים אחרים ממצרים לצורך בניית המשכן?   נראה לי לנסות להציע , 3 תשובות בדבר.   ראשית , כל החיבור שלנו אל ה' הוא מכוח האבות שלנו. למשה רבנו היה חשוב להבהיר, שהוא לא מתחיל תורה חדשה . הוא ממשיך את דרכם של שלושת האבות. הקשר שלנו אל ה' לא מנותק, אלא המשך ישיר של מה שה' הבטיח לאבות.   כשמנסים להתעלות מתוך ניתוק מהמסורת, מגיעים לעיוותים חמורים. כפי שמופיע בחטא העגל (בפרשת כי תשא). כשאנשים חושבים שהם יודעים איך ל

בס"ד פרשת ויקהל – מלאכות קדושות שאלות על הקשר בין שבת למשכן בפרשתנו מופיע פעם נוספת ציווי על שמירת השבת . נעלה מספר שאלות על הקשר בין מצוות השבת לבניית המשכן: א.   אם נתבונן בפסוק נשים לב שמעבר לציווי לשמור את השבת, התורה מספרת שעושים מלאכה שישה ימים: (שמות לה, ב) : " שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' ". וצריך להבין מדוע יש לתאר את עשיית המלאכה במשך השישה ימים? מדוע יש בכך צורך? ב.   מדוע הסמיכו את ציווי המשכן לשמירת שבת? יש לציין, שגם בפרשת כי תשא, אחר אזכור הנציגים לבניית המשכן, מופיע הציווי לשמור את השבת (שמות לא, טו) : " שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַה' ". וצריך להבין מה הקשר האדוק בין שמירת השבת למלאכת בניית המשכן? ג.    יש  להוסיף ולשאול על דברי הגמרא (שבת דף מט ע"ב) שכותבת שכל המלאכות האסורות בשבת נלמדות מהמלאכות שבהם נבנה המשכן: " אבות מלאכות ארבעים חסר אחת כנגד מי? ... כנגד עבודות המשכן &quo

  בס"ד פרשת תרומה – מעלת הנתינה ציד הרג ציפור אחת הבן איש חי סיפר: פעם אחת אב רצה להתפאר בבנו הקטן, וביקש לבחון אותו בפני חבריו, ושאלו: "10 ציפורים היו על הגג, ציד ירה והרג אחת, כמה ציפורים נותרו?" ענה הבן: "אחת". האב שאל שוב, ושוב אותה תשובה מהבן. האב הסמיק מבושה, ושאל את השאלה באצבעות. ושוב הבן עם אותה תשובה. והבן הסביר: "כשהציד ירה, ציפור אחת שנורתה התקבלה, והתשעה ברחו מהרעש!" חייך האב ושמח בבנו. והסביר הבן איש חי, ככה זה מצוות צדקה, המעשר שאנו נותנים הוא זה שנותר לנו אחר מותנו, כל השאר בורח. הזוזים שהרווחנו זזים תמיד למקום אחר.   "ויקחו לי" מי לוקח? פרשתנו פותחת בציווי (שמות כה, א-ג) : "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה". שואל הבעש"ט למה כתוב "ויקחו לי"? – מי לוקח? הרי בני ישראל נותנים ולא לוקחים? מה זה "ויקחו לי"? אומר הבעש"ט: כשאתה נותן - אתה לוקח עבורך יותר מאשר אתה נותן.   העני עושה עם בעל הבית אומר המדרש