דברי תורה לפרשת השבוע

בס"ד פרשת בהעלתך – לדעת להאיר לזולת הסברו של רש"י כתוב בתחילת הפרשה (במדבר פרק ח, ב) : "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת:" על פסוק זה כתב רש"י על פי המדרש (מדרש רבה טו ו) : "בהעלתך - למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות".   הסברו של הרמב"ן ה רמב"ן הקשה על דברי המדרש שהביא רש"י שתי קושיות: א.    למה משה מנחם את אהרון בכזאת נחמה, וכי רק את המנורה אהרון מדליק ומטיב, ואת הקטורת ושאר קורבנות אהרון לא עושה? ב.     מדוע חלשה דעתו של אהרון, הרי כל אותם ימי מילואים הוא גם הקריב קורבנות רבים? ומתרץ הרמב"ן: " ענין ההגדה הזו לדרוש רמז מן הפרשה על חנכה של נרות שהיתה בבית שני על ידי אהרן ובניו, רצוני לומר חשמונאי כהן גדול ובניו:... והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלים מ

בס"ד פרשת מקץ - בין פזיזות לאחריות הצעתו של ראובן נידחת בפרשתנו מסופר על תגובת יעקב על דרישת שליט מצרים, להוריד את בנימין אליו. יעקב מסרב באומרו לבניו (בראשית פרק מב, לו) : " אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ וְאֶת בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה " לשמע דברים אלו מיד אומר ראובן בנו הבכור אל אביו (בראשית פרק מב, לז) : " אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ ", אך יעקב נשאר בסירובו ואומר (בראשית פרק מב, לח) : " וַיֹּאמֶר לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה ".   הצעתו של יהודה מתקבלת בהמשך הפסוקים, כאשר הרעב מתחיל להיות יותר כבד בארץ, מנסה הפעם יהודה את מזלו ואומר אל אביו (בראשית פרק מג, ח-ט) : " וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל יִשְׂרָאֵל אָבִיו שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת גַּ

בס"ד פרשת וישב – חינוך ילדים לאור חנוכה ·       הבת שלי הקטנה, שאלה אותי באחד הימים: " מי יותר חשוב אני או הקהילה ?" אמרתי לה: "ברור שאת". והיא המשיכה: "אז למה אתה הולך לשיעור עכשיו במקום להיות איתי?". מצאתי איזה תירוץ, אך השאלה עדיין מהדהדת בי, האם אני משקיע מספיק בילדיי?! ·       "וישב יעקב". אומר רש"י "ביקש יעקב לישב בשלווה קפץ עליו רוגזו של יוסף" ·       שאלה: למה יעקב מחפש לשבת שלווה הוא כבר בגיל 90? ·       מה המשמעות שהוא רצה לשבת בשלווה? ·       ע"פ חכמי המוסר, מדובר על הילדים שלו . ·       המסר הוא שצריך לדאוג תמיד לילדים. אך אחרי שראה שילדיו גדלו חשב שאפשר להירגע, "קפץ עליו רוגזו של יוסף". ·       סיפור : ה'סטייפלר' הוא אביו של הגאון רבי חיים קנייבסקי. מסופר כי באחת השנים ניגש יהודי ל'סטייפלר' ושאלו עד איזה גיל יש להתפלל על הילדים, השיב לו ה'סטייפלר': "עד היום אני מתפלל בכל תפילה על חיימק'ה שלי שיהיה תלמיד חכם וירא שמים". מעשה זה אירע כאשר רבי חיים

בס"ד פרשת וישב וחנוכה – המהפך של יוסף "מאיגרא רמה לבירא עמיקתא" יוסף בתחילת הפרשה חולם חלומות על שלטון ושררה ( בראשית לז, ז-י) : "וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי: וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו: וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים מִשְׁתַּחֲוִים לִי": אך דווקא מתוך החלומות הללו יוסף יורד ויורד מטה מטה. אחיו מקנאים בו שונאים אותו, זורקים אותו לבור, הוא נמכר כעבד, אשת פוטיפר מערימה עליו קשיים, נזרק לבור למאסר עולם. וכעת הוא בשפל המדרגה. האחים שונאים אותו. הוא יתום מאמו, אביו לא יודע מה איתו. אין לו סיכוי לחיי אנושיים בסיסיים. הוא נמצא במקום הכי נמוך שאפשר לדמיין. ואז, מתחיל המהפך המדהים

בס"ד פרשת וישב - "וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם" הגמרא במסכת שבת (דף כב עמוד א) בעת שעוסקת בענייני חנוכה, מביאה דרשה עד היכן ניתן להניח את נר חנוכה: " אמר רב כהנא, דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרבי תנחום: נר של חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה – פסולה" . מיד לאחר דרשה זו, מביאה הגמרא דרשה נוספת על פסוק מפרשתנו:  " וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם ":  " אמר רב כהנא, דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום: מאי דכתיב (בראשית לז) "וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם". ממשמע שנאמר: "וְהַבּוֹר רֵק" איני יודע שאין בו מים? אלא מה תלמוד לומר "אֵין בּוֹ מָיִם" - מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו." ויש להבין מדוע ראו עורכי התלמוד להכניס בתוך אמצע דיני חנוכה דרשה זו? האם יש קשר ביניהם? נביא להלן שבע תשובות לשאלה זו (מי שמכיר תשובות נוספות, מוזמן לכתוב בתגובות למטה):   1.    שמו של בעל המימרה – ההסבר הפשוט הוא שכיוון שהובאה דרשה אחת של "רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום", הביאו דרשה נוספת שאמר "רב נתן בר מניומי"