פרשת בהעלתך - על מה שמים את הפוקס?

 בס"ד

פרשת בהעלותך – על מה אנחנו שמים את הפוקוס?

אני רוצה לפתוח בסיפור קטן שקרה לי היום:

התקשרה אליי בחורה אחת, בוכה ממש. היא סיפרה על קושי שהיא מתמודדת איתו בחיים. כמובן שלא אפרט מה הקושי, אבל זה יכול להיות כל דבר – קושי למצוא עבודה, קושי בשידוך, קושי מול ההורים, או תחושת תקיעות בחיים.

ובתוך הבכי היא אמרה משפט מאוד כואב: "אני כל כך מתפללת, כל כך משתדלת, וכלום לא מצליח לי. אני כבר לא מסוגלת יותר…"

אפילו אמרה לי: "אני חושבת להפסיק להתפלל. לא יכולה להאמין בה' ככה".

כששומעים כאב כזה – הלב באמת כואב יחד איתה. אחרי שהקשבתי לה, אמרתי לה נקודה אחת שאני חושב שהיא יסוד גדול מאוד בחיים, ובמיוחד בפרשה שלנו:

הרבה פעמים עוצמת הכאב תלויה בשאלה: על מה האדם שם את הפוקוס שלו.

אדם יכול לקחת נקודה אחת קשה בחיים – ולצבוע באמצעותה את כל החיים בשחור. הוא מתחיל לראות רק את מה שחסר, רק את מה שלא עובד, רק את מה שלא הצליח. אם אדם מצליח להזיז מעט את המבט – הוא מגלה שיש בחיים שלו גם הרבה טוב. שהוא גדול פי כמה וכמה.

אותה בחורה, ברוך השם, בריאה, עובדת, יש לה כוחות, יש לה חיים מלאים בהרבה דברים טובים. נכון, יש קושי. קושי אמיתי. אנחנו לא מזלזלים בו. אבל השאלה היא האם הקושי הופך להיות כל החיים.

וזה בדיוק מה שאנחנו פוגשים בפרשה.

***

חטא המתאוננים – אנשים שמתרגלים להתלונן

התורה אומרת: "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה'".

שימו לב לדבר מעניין: התורה בכלל לא מפרטת על מה הם התלוננו.

רש"י אומר שהם חיפשו "עלילה". כלומר – לא הייתה כאן בעיה נקודתית בלבד, אלא אווירה של תלונה.

יש אנשים שכל דבר אצלם נהיה כבד.
החיים קשים. המצב גרוע. הכל לא טוב.

עם ישראל נמצא במדבר –
יש מן מהשמיים, באר מים, ענני כבוד, השראת שכינה, ניסים גלויים – ובכל זאת הם מתלוננים.

למה?

כי הבעיה לא תמיד מתחילה במציאות. לפעמים הבעיה מתחילה במבט.

כשאדם מתרגל לראות רק את החיסרון – גם הטוב כבר לא משמח אותו.

***

חטא המתאווים – כשהתאווה משתלטת

ואז מגיע החטא השני:

"וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה".

פתאום הם מתגעגעים לדגים, לקישואים, לאבטיחים, לחציר ולשומים.

חז"ל אומרים שחלק מהדברים בכלל לא היו להם במצרים כמו שהם מתארים.
אבל כשאדם שקוע בחוסר סיפוק – הוא מתחיל להעצים את החיסרון.

הם קיבלו מן מהשמיים - אוכל רוחני, מושלם, ניסי - אבל הם עסוקים במה אין.

וכאן התורה מלמדת אותנו יסוד עצום: מי שלא יודע להעריך את מה שיש לו – לעולם לא יהיה שבע.

התלונה מולידה תאווה. והתאווה רק מגדילה את החוסר.

לכן המקום נקרא "קברות התאווה" – כי תאווה בלתי פוסקת קוברת את האדם מבפנים.
היא גומרת לו את השמחה, את הכוחות, את היכולת לראות ברכה.

***

הבעיה היא לא הקושי – אלא ההעצמה שלו

ברור שלכל אדם יש קשיים. לכל אחד יש התמודדויות.

אדם מחפש עבודה – וזה קשה. מחפש שידוך – וזה כואב. יש בעיות בבית, בפרנסה, בבריאות, בחינוך ילדים.

התורה לא דורשת מאדם להיות מנותק מהכאב שלו. אבל היא כן דורשת ממנו לא להפוך את הכאב לזהות שלו.

לא לתת לקושי להשתלט על כל המבט על החיים.

כי כשאדם כל הזמן מקטר ומתלונן – הוא נכנס למרמור פנימי. והמרמור הזה משתק אותו.

***

גם במילואים ראיתי את זה

אני נמצא עכשיו במילואים, ורואה לפעמים כמה קל לאנשים להיכנס לתלונות.

המיטות לא נוחות. המזגן לא עובד.  האוכל לא כמו בבית. למה גייסו אותנו שוב.

נכון, יש קושי. זה לא פשוט. אבל אמרתי לחיילים:

חבר'ה, תראו איזו זכות יש לנו. אנחנו זוכים להיות שליחים של עם ישראל. להגן על העם שלנו, על הארץ שלנו.

אם כל היום נתעסק רק במה שחסר – נאבד את גודל הזכות.

***

לראות את הטוב – זו עבודה רוחנית

היום בעולם מדברים הרבה על שינוי דפוסי חשיבה.
גם בשיטות טיפול כמו CBT מסבירים שהדרך שבה אדם מפרש את המציאות – משפיעה על הרגש ועל ההתנהגות שלו. השיטה מבוססת על ההנחה כי לא האירועים עצמם במציאות גורמים לנו למצוקה רגשית, אלא הפרשנות שאנו נותנים להם.

אם אדם מסתכל כל הזמן דרך משקפיים שחורים – הוא ירגיש שחור.

אבל אם הוא לומד לזהות גם את הטוב, גם את הברכה – יש משמעות לחיים שלו.

וזה בדיוק המסר של הפרשה. הקב"ה אומר לעם ישראל: יש קשיים, יש דרך, יש התמודדויות – אבל תפסיקו לחיות בתודעה של תלונה תמידית.

***

לסיום

אחים יקרים, אחד הניסיונות הגדולים בדור שלנו הוא לא להישאב לתרבות של קיטור תמידי.

להתלונן על המדינה, על הממשלה, על הקהילה, על הבית, על בן הזוג, על הרב, על החיים.

אבל יהודי צריך לשאול את עצמו: על מה אני שם את הפוקוס שלי?

האם אני רואה רק את מה שחסר? או שאני יודע גם להודות על מה שיש? האם אני שקוע במרמור? או שאני קם ופועל, מתאמץ, מתקדם ועושה טוב?

יהי רצון שנזכה לעין טובה, להכרת הטוב, וליכולת לראות בתוך כל ההתמודדויות את הברכה שהקב"ה נותן לנו.