פרשת ויחי - החירש ששמע הכי טוב

 בס"ד

פרשת ויחי - החירש ששמע הכי טוב

הריגת עשיו על ידי חושים

בפרשתנו מוספר על קבורת יעקב, שכל בניו זכו לקברו. הגמרא מספרת לנו שהייתה מתוכננת מלחמה גדולה בארץ ישראל באותה שעה, אך כשראו את כתרו של יוסף מונח, כל המלכים שמו את כתריהם על ארונו של יעקב (מתורגם סוטה יג ע"א):

"שבאו בני עשו ובני ישמעאל ובני קטורה. כולם למלחמה באו, כיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב, נטלו כולן כתריהן ותלאום בארונו של יעקב. תנא: שלשים וששה כתרים נתלו בארונו של יעקב".

 

ממשיכה הגמרא ומספרת, שכשהגיעו כולם לקבור את יעקב עשיו הרשע עיכב את הקבורה:

"כיון שהגיעו למערת המכפלה, בא עשו וטען: מערת המכפלה היא בקרית ארבע – משום ששם היו מקום לארבע זוגות: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה. יעקב כבר קבר את לאה, והמקום שנותר הוא בשבילי. אמרו לו: מכרת אותה ליעקב כשמכרת את הבכורה שלך. אמר להם: אמנם מכרתי את הבכורה אך את חלקי במערה לא מכרתי? אמרו לו: מכרת את כל חלקך במערה! אמר להם עשיו: הביאו את האיגרת שמכרתי את חלקי במערה. אמרו לו: האיגרת במצרים. נשלח את נפתלי שהוא מהיר כאילה להביאה, דכתיב: (בראשית מט) "נפתלי אילה שלוחה". חושים בנו של דן היה חירש ואילם, עמד שם ושאל: מדוע לא קוברים את סבא יעקב? אמרו לו: עשיו טוען שהמערה שייכת לו. אמר להם דן: ועד שיבוא נפתלי מארץ מצרים יהיה סבא יעקב מוטל בביזיון?! לקח מוט גדול והיכה את ראשו של עשיו. נשרו עיניו של עשיו לרגלי יעקב, פתח יעקב את עיניו וחייך: והיינו דכתיב: (תהלים נח) "ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע". באותה שעה נתקיימה נבואתה של רבקה, דכתיב: (בראשית כז) "למה אשכל גם שניכם יום אחד", ואף על פי שלא מתו באותו יום, קבורתם הייתה באותו יום" .

מדרש מיוחד זה מופיע בשינויים קלים במדרש רבה (פרשה צז אות כא ד"ה נפתלי אילה) ומדרש בפרקי דרבי אליעזר ("חורב" פרק לח ד"ה ירידה רביעית שירד).


למה דווקא חושים?

מעניין לשאול על דברי המדרש, מדוע דווקא חושים החרש הוא זה שזכה להרוג את עשיו הרשע, ולא אף אחד אחר? הרי היו שם גדולים ממנו, המתאימים לכאורה לתפקיד זה, כגון: שמעון ולוי, שאנו מכירים אותם שהרגו את שכם? או אולי יוסף שהוא שליט על כל מצרים ויש לו סמכות וכוח? או אולי יהודה שהוא בחיר האחים, וזכה לכתר מלכות? אבל דוקא חושים בן דן שהיה חרש ואילם, מהשבט הפחות ביותר, (כפי שאומר המדרש (שמות רבה, מ אות ד ד"א ראה): "אמר רבי חנינא בן פזי: אין לך גדול משבט יהודה, ואין לך ירוד משבט דן") דווקא הוא זה שמעיז לפגוע בעשיו כשכל מלכי העולם נמצאים שם וממתינים לקבורתו של יעקב?

ועוד צריך להבין מה פשר השם חושים, לאדם שהחושים שלו כלל לא עובדים, הוא גם חרש וגם אלם, דווקא לו קוראים חושים? זה ממש מעליב.

ואולי היה ניתן לומר שנקרא כך בלשון "סגי נהור", שלמרות שחסר לו חושים, קוראים לו כך בצורה יפה. כפי ש"סגי נהור" הכוונה לעיוור, כשבעצם תרגום המילים הם: "רואה טוב", ונקרא כך בשביל לומר זאת בלשון טובה ועדינה.


חושים שומע מה שאחרים לא שמעו

אך אולי ניתן לתת הסבר אחר, ששמו נקרא חושים, דווקא משום שהיו לו חושים אחרים שלא היו לאחרים. ידוע ומפורסם שכשחסר למישהו חוש מסוים (עיוור, חרש, פיסח) – הוא זוכה לפתח חושים אחרים ולחזקם. לדוגמה, עיוורים ממששים בצורה טובה, ומזהים דברים בקלות רבה ביחס לאנשים רגילים. גם לחושים, היו חושים מיוחדים שלאדם רגיל אין, ואצלו היו מפותחים הרבה יותר.

ועכשיו מובן אולי יותר מדוע זכה דוקא חושים להרוג את עשיו. כל שאר הגדולים ראו את עשיו עומד שם, ופחדו לעשות מהומות, והתחשבו במציאות המורכבת, ולקחו את כל השיקולים והסיבוכים האפשריים. אך חושים שהיה חרש, ראה מה שאחרים לא ראו. הוא ראה כאן בזיון לסבא יעקב, הוא ראה חילול ה', ולתפישתו זהו הפגיעה החמורה ביותר שיכול להיות. וצריך כאן ועכשיו לסגור את הסיפור הזה, וקם ועשה מעשה.

 

דרישת האמת

אנו יכולים ללמוד מזה, צריך לפעמים לדעת לקום ולעשות מעשים על פי האמת שלנו. כמובן שצריך שיקול דעת. אך להבין שמה שרואים זה לא תמיד האמת, ה' זה האמת, וקידוש ה' זה העיקר, ולא השיקולים החיצונים האחרים. ובשביל זה צריך לפעמים להיות חרש: לא לשמוע חדשות וטלוויזיה, לא להביט איך אנשים מנסים לסמא את עינינו, מלראות מה ה' רוצה מאיתנו.

 

בעז"ה מתוך שמיעה אמיתית של דבר ה', ומתוך חירשות לכל המנסים לקרר אותנו מעבודתנו נזכה לגאולה שלמה בקרוב.

 

תגובות

הנקראים ביותר

פרשת תולדות - אהבת הילדים ללא תנאי

פרשת ויצא - האמת שנראית כשקר

פרשת תזריע - מאמין וזורע

פרשת כי תשא - בין הרצוי למצוי

פרשת נח - פתיחות או סגירות

פרשת פינחס - מהו שלום אמיתי?

פרשת תצוה - להאיר את העולם

פרשת לך לך - איך מקרבים?

פרשת לך לך - תאווה או אחווה

פרשת קדושים - מה זו קדושה?