פרשת שמות - אהבה ללא גבול
פרשת שמות - אהבה ללא גבול
השמחה של אהרון
אהרון דואג לעם ישראל במשך עשרות שנים, הוא נמצא איתם, סובל
בסבלם ונושא את משאם. והנה, ה' מחליט אחרת. מי שינהיג את עם ישראל יהיה משה ולא
אהרון.
כשמשה רבנו מקבל את השליחות מאת ה', חוזר למצרים ובא להוציא את
עם ישראל. אהרון לא מתלונן: "איפה היית כל השנים!?". הוא לא אומר לפני
ה': "זה לא הוגן! משה לא היה כאן כל השנים! הוא לא נשא עם העם הזה את כל
המשברים והקשיים של העם! הוא לא היה בשעבוד! איך הוא יכול להרשות לעצמו להנהיג את
העם?".
אלא מקבל את דבר ה'. וכך מעיד עליו ה' (שמות ד,יד): "וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא
לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ".
ואכן כותב רש"י, שבזכות שאהרון ראה ושמח בליבו זכה לחושן
המשפט שיהיה על ליבו כאשר הוא יהיה כהן גדול.
בין חושן המשפט לשמחה בלב
ויש להבין, מדוע אהרון זוכה דווקא לחושן המשפט בשל מעשי
אצלי זה? מה מיוחד בחושן דווקא?
נראה להסביר, שחושן המשפט ניתן על הלב. בזכות רוחב ליבו
של אהרון, שוויתר למשה ולא התלונן, ושמח בכל ליבו על כך שמשה הוא זה שזוכה
להנהיג את ישראל.
מידתו של אהרון
אהרון זכה לקבל את התואר (אבות א, יב): "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את
הבריות ומקרבן לתורה".
מסופר בתורה שבשעת מותו של אהרון, בכו עליו כל ישראל 30 יום.
ומוסיף המדרש שהיו בעם ישראל יותר 3000 ילדים שקראו להם אהרון, על שמו של אהרון
הכהן, בזכות ריבוי אהבה והשכנת השלום שאהרון עשה בעולם.
אולי זו הסיבה שהכוהנים בברכתם מברכים: "לברך את עמו
ישראל באהבה". ונפסק בשולחן ערוך, שכהן שלא בירך את הברכה עם המילה
"באהבה" לא יצא ידי חובה, משום שכל עניינה של ברכת הכוהנים זו אהבה.
ואכן, המשנה ברורה (סימן קכח, לז) מביא בשם הזוהר
הקדוש (כרך ג, במדבר קמז, ב): "כהן שהצבור שונאים אותו או הוא
שונא את הצבור - סכנה הוא לכהן אם ישא כפיו". ונראה שהטעם הוא מפני,
שכל עניינו של אהרון הכהן, זה אהבה, ומי שלא ממשיך בדרכו, לא רשאי לברך את
הברכה השייכת לאהרון.
מה זו אהבה?
אהבה זה משהו מעבר, אהבה זה השמחה בהצלחת השני, אפילו כשזה בא
על חשבוני. ולכן השורש והיסוד לברכה זו התגלה בפרשתנו, בה מתגלה שאהרון שמח בהצלחת
אחיו הצעיר, שאחיו זוכה להנהיג את ישראל.
כאשר שני יהודים עומדים אחד מול השני. הלב שלי נמצא לימין חברי.
כל עניין הלב הוא למען הזולת. מכאן שהלב נמצא בצד ימין של החבר
שלשמו הלב נברא".
סיפור יפה
את השיעור הכי טוב בחיים שלי מה זה אהבה ומסירות נפש
למדתי מילד קטן. בן חמש בסך הכול. זה קרה לפני כמה שנים כשעבדתי כמתנדבת בבית החולים
סטנפורד. הכרתי שם ילדה קטנה בשם ליזה שסבלה ממחלה נדירה וקשה. הסיכוי היחיד שלה
להחלמה היה לעבור תהליך של החלפת דם עם אחיה בן החמש, שחלה באותה מחלה ובאופן פלאי
החלים ממנה. בדמו היו נוגדנים כנגד המחלה. הרופא הסביר את המצב הקשה של האחות לילד
הקטן ושאל אותו אם הוא מוכן לתת את דמו לאחותו. ראיתי שהוא מהסס לרגע לפני שאמר
לרופא "כן, אני אעשה זאת בשמחה כדי להציל את ליזה".
כאשר שכבו השניים במיטותיהם הצמודות בתהליך העברת הדם, הוא
חייך, ממש כמו כולנו, למראה הצבע החוזר ללחייה של ליזה. ואז הוא פנה אל הרופא ושאל
בקול רועד "דוקטור, האם אתחיל למות מיד"? התברר שהילד פשוט לא הבין את
דבר הרופא. הוא חשב שעליו לתת לאחותו את כל דמו ולמות כדי להצילה. כשאמר כן להצעת
הרופא – לדבר הזה הוא אמר כן".
לסיום
שנזכה לאהוב באמת את כל עם ישראל, ולשמוח בהצלחת הסובבים אותנו,
אף כשנראה שטובתם באה על חשבוננו. ומתוך האהבה שתשרה בינינו, ה' הטוב יזכה אותנו שאהבתו
תתגלה אלינו בשלמותה במהרה בימינו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה