פרשת וארא - מה ההפך מיראת שמים?

 בס"ד

פרשת וארא – מה ההפך מיראת שמים?

חוסר תשומת לב

במכת ברד (שמות פרק ט, כ-כא) מובא פסוק מעניין המתייחס למצרים:

"הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים:

וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה' וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה".

לפי הפסוקים ההפך מ"הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה'" הוא "אֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ".

ניתן לזהות מכאן יסוד מעניין וחשוב, חוסר תשומת לב זה הפך יראת שמים. ואם כך יראת שמים משמעותה לשים לב, לראות ולא להתעלם.

 

פרעה באישיותו לא שם לב

פרעה היה דמות שבחר שלא שם לב למתרחש, להתעלם ממה שקורה סביבו (שמות פרק ז, כג):

"וַיִּפֶן פַּרְעֹה וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ וְלֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹאת".

בכל המכות אחת אחרי השנייה פרעה בוחר להתעלם, ולא לשים לב. ה' מנסה במשך 10 מכות לעורר את תשומת לבו, אך פרעה בורח מלהתבונן מה קורה סביבו. הוא הרי יודע ומבין שקורים דברים חריגים, אומרים לו החרטומים שזה "אצבע א-להים". אך כוח האינרציה והבריחה מהמבט הפשוט, מונע ממנו את תשומת הלב הבסיסית למתרחש סביבו.  

 

משה התאפיין בתשומת לב

משה רבנו (לעומת פרעה), היה אדם ששם לב למה שקורה סביבו. לא רק שהוא שם לב, אלא גם התייחס והגיב למציאות שהתחוללה סביבו. להלן מספר דוגמאות:

א.   משה רואה את המצרי שמכה את העברי, והורג את המצרי.

ב.    משה רואה את שני עברים מכים, וגוער ברשע.

ג.     משה רואה את בנות יתרו שסבלו מהרועים, ומגרש את הרועים ומשקה את צאנן.

ד.    משה על פי המדרש, רואה שגדי שברח מהעדר, ורודף אחריו לעזור לו.

ה.    משה רואה את סנה הבוער באש שאיננו אוכל, ומחליט להגיב (שמות פרק ג פסוק ג): "אָסֻרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הַמַּרְאֶה הַגָּדֹל הַזֶּה מַדּוּעַ לֹא יִבְעַר הַסְּנֶה", ומקשיב למה שנאמר לו משם.

תשומת לב לפרטים השונים מובילה ליראת שמים.

 

השיטה של פרעה כלפי בני ישראל

פרעה לא רק שנהג בעצמו בחוסר תשומת לב, אלא ניסה גם לדאוג שבני ישראל יהיו עסוקים, ולא יהיה להם פנאי להתבונן על מעשיהם השונים. הוא חשב שבאופן זה הוא יצליח למנוע מבני ישראל את היכולת למרוד בו.

היטיב לתאר זאת הרב משה חיים לוצאטו בספרו מסילת ישרים (פרק ב) שכותב כך:

"הרי זו מעין עצת פרעה הרשע שאמר (שמות ה, ט): "תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ, וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר", שהיה מתכוין שלא להניח להם ריוח כלל לבלתי יתנו לב או ישימו עצה נגדו, אלא היה משתדל להפריע לבם מכל התבוננות בכח התמדת העבודה הבלתי מפסקת".

נראה שפרעה הצליח בשיטתו. בני ישראל לא מצליחים להיות פנויים לשמוע על הגאולה. כאשר משה רבנו פנה אליהם ובפיו בשורת הגאולה, תגובת עם ישראל (שמות פרק ו, ט): "וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה". מרוב עומס עבודה, לא היה להם פניות לשמוע על גאולה.

 

עצת היצר להסיח את הדעת

בעל המסילת ישרים (פרק ב) מסביר ומבאר שזוהי אחת מדרכיו של יצר הרע:

"הנה זאת באמת אחת מתחבולות היצר הרע וערמתו. להכביד עבודתו בתמידות על לבות בני האדם עד שלא ישאר להם ריוח להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים, כי יודע הוא שאלולי היו שמים לבם כמעט קט על דרכיהם, ודאי שמיד היו מתחילים להנחם ממעשיהם, והיתה החרטה הולכת ומתגברת בהם עד שהיו עוזבים החטא לגמרי".

דרכו של יצר הרע לדאוג שהאדם יהיה עסוק וטרוד רבות, ובאופן זה הוא לא פנוי לזהות האם הוא בדרך הנכונה, בדרך שהוא היה רוצה ושואף להיות בה.

 

ללמוד להקשיב

ראיתי פעם קטע נחמד שממחיש את היסוד שעליו דברנו:

אדם לחש: "אלוקים, דבר אליי!"

וציפור שיר חלפה בשמים, אבל האדם לא שמע.

צעק האדם: "אלוקים דבר אליי"

ורעם אדיר התגלגל בשמים, אבל האדם לא שמע.

הסתכל האדם מסביבו ואמר: "אלוקים תן לי לראותך!"

וכוכב זרח במפתיע, אך האדם לא ראה.

צרח האדם: "אלוקים הראה לי נס!"

וחיים חדשים נולדו, אבל האדם לא שם לב...

בייאושו החל האדם לבכות:

"אנא אלוקים גע בי כך שאדע שאתה כאן..."

ומיד הושיט אלוקים ידו מלמעלה ונגע בכתפו של האדם,

אבל, האדם נפנף ממנו והלאה את הפרפר שנחת על כתפו...

 

לסיום

יסוד זה משמעותי במיוחד בדורנו, היכולת להתבונן, לעצור ולשים לב. אנו בדור שאפשר לאפיין אותו כדור בעיות הקשב וריכוז, דור הסחות דעת בזכות המכשירים השונים שעוטפים אותנו.

אם רק נדע לעצור, לשים לב לפרטים שקורים סביבנו, להקשיב לדבר ה' המדבר אלינו דרך המציאות, אין ספק שנעלה על הדרך לזכות ליראת שמים אמתית.