פרשת וארא - התבטלות ואיפוק

 בס"ד

פרשת וארא – איפוק וענווה

שקולים כאחד ומשלימים

בפרשתנו מוזכרים משה ואהרון פעמים רבות. באחד הפסוקים הם מובאים יחד (שמות פרק ו, פסוק כה): "הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים על צבאתם". רש"י מבאר את הפסוק כך: "יש מקומות שמקדים אהרן למשה ויש מקומות שמקדים משה לאהרן, לומר לך ששקולין כאחד". נראה שכוונתו של רש"י שיש למשה ואהרון צד השלמה שכל אחד משלים את השני, שבכך הם הופכים להיות שקולים כאחד. וצריך להבין מהי אותה השלמה שגורמת להם לכך.

 

בלימה והתבטלות

הגמרא במסכת חולין (דף פו עמוד א) כותבת: "אין העולם מתקיים אלא בשביל משה ואהרן, כתיב הכא: "ונחנו מה", וכתיב התם (איוב כ"ו) "תולה ארץ על בלימה".

וממשיכה הגמרא שם וכותבת: "אמר רבי אילעא: אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה, שנאמר "תולה ארץ על בלימה"; רבי אבהו אמר: מי שמשים עצמו כמי שאינו, שנאמר (דברים ל"ג) "ומתחת זרועות עולם"."

 

על דברי הגמרא הזו יש לשאול מספר שאלות:

א.   מדוע זכו אהרון ומשה שכל העולם מתקיים בעבורם לנצח? - אמנם כתוב במשלי (י, כה): "וצדיק יסוד עולם", וכן מסופר על ר' חנינא בן דוסא התנא (בבלי ברכות יז ע"ב): "בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת כל העולם כולו - ניזון בשביל חנינא בני", אך מדוע עד ימינו אלו, העולם מתקיים בזכות משה ואהרון?

ב.   ועוד ניתן לשאול על דברי הגמרא, בזכות מי העולם מתקיים בזכות משה ואהרון, או בזכות "מי שבולם עצמו בשעת מריבה" או בזכות "מי שמשים עצמו כאינו"?

 

משה ואהרון שבכל דור

ונראה לענות על השאלות הללו, על פי הפסוק שמאפיין את משה רבינו (במדבר יב, ג): "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה". המידה המיוחדת שאפיינה את משה היא ענווה. וכביאורו של רש"י על המילה "עניו" – "שפל וסבלן".

לעומתו, אהרון, התאפיין במידה אחרת "בלימת פיו". מסופר בתורה כשהודיעו לו ששני בניו, נדב ואביהו, מתו, תגובתו של אהרון (ויקרא י, ג): "וידם אהרן". אפילו שאהרון היה יכול להתרעם ולשאול: "על מה ולמה הם מתו? הרי הם היו צדיקים!?" אהרון מקבל את הגזירה מאת ה' באהבה, ובולם פיו בשעת גזירה.

 

איפוק וענווה לדורות

שתי מעלות אלו של ענווה שהיא סבלנות ושפלות, יחד עם בלימת הפה הם המאפיינים של משה ואהרון. שתי מעלות אלו הם המעלות שמקיימות את העולם. אותם אנשים שדבקים בהם בכל דור נותנים לעולם את הזכות להתקיים. משה ואהרון היו השורש של בעלי הענווה ובעלי בלימת הפה. העולם מתקיים בזכות משה ואהרון, ובכל מי שדבק בדרכם, הענווה והאיפוק.

 

לסיום

אילו רק נזכה לדבוק במידותיהם של משה ואהרון, ענווה וריסון עצמי, נוכל להיות מאותם אלה, שהעולם קיים בזכותם.