בס"ד

פרשת בא – מי עדיף השמש או הירח?

הלוח העברי – ירחי-שמשי

המצווה הראשונה שנצטוו עם ישראל כעם היא קידוש החודש. כפי שכתוב בפרשתנו: "החודש הזה לכם ראש חודשים". יכולת השליטה בזמן הוא הציווי הראשון שלנו כעם. לוח השנה העברי הוא לוח מיוחד המבטא יותר מכל את החיבור בין שתי תפיסות עולם.

השמש מבטאת את הכוח הנותן, המשפיע, האור, החום, היציבות. לעומתה, הירח מבטא את כוח המקבל, המושפע, בכך שמקבל את כל אורו מהשמש. השמש והירח הם שתי בחינות של משפיע ומושפע, נותן ומקבל.

הלוח העברי הוא ירחי-שמשי: החודשים בנויים לפי מסלול הירח, תוך התאמה למסלול השמש באמצעות עיבור השנה כשיש בך צורך (על מנת לשמר את פסח בחודש האביב). עם ישראל מחבר בין שני ההפכים, בין השמש לירח, בין הכוח הנותן לכוח המקבל.

 

נצרות, אסלאם ויהדות

השמש היא סמל הלוח הנוצרי (לוח השנה הגרגוריאני) – כוח הנתינה וההשפעה. היום הקדוש בשבוע לנוצרים הוא יום ראשון, SUNDAY, יום השמש (שבו לטענתם נולד "אותו האיש").

ואילו הלבנה (הסהר) היא סמל האסלאם, (לוח השנה המוסלמי בנוי רק על הירח) – כוח הקבלה והביטול. היום הקדוש שלהם הוא יום שישי המבטא את הלבנה. כפי שמבאר רש"י (ברכות נט ע"ב) שבתחילת כל יום בבריאת העולם שימש כוכב אחר, וביום שישי התחיל בכוכב הלבנה: "תחילת ליל ששי - לבנה".

בשאלת העדיפות, מאיזה מקום להתייחס אל המציאות, ממקום של משפיע או מקום של מקבל, ישנה מחלוקת בין האסלאם לנצרות, כדלהלן:

 

החסד בנצרות לעומת היהדות

אחד העקרונות של הנצרות, הוא עשיית החסד. לתת בלי סוף ובלי גבול. "נתנו לך סטירה תיתן גם את הלחי השנייה". גם מעבר לשכל והדעת. לשם כך הם בנו בתי יתומים רבים, והכנסייה דאגה לעשיית חסד רב לאורך כל שנותיה. לתפיסתם האדם צריך לתת מעצמו כמה שיותר. הא-ל נתן לך כוח, ואתה צריך להשפיע על העולם עד בלי די.

בניגוד לנצרות, פעולת החמלה ביהדות מכונה "גמילות חסדים" מלשון 'גומלין'. האחד חומל על חברו על מנת ליצור מערכת גומלין הוגנת בין אדם לחברו. זה גם משמעת המילה "צדקה", מלשון "צדק" דהיינו דבר צודק והוגן, ולא נתינה מעבר לשכל והדעת חסרת הגיון. וכדברי חז"ל על מצוות הצדקה: "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש".

 

ההתבטלות באסלאם לעומת ההתבטלות ביהדות

בפילוסופיה המוסלמית, אחד העקרונות החשובים ביותר הוא ההתבטלות. ביטול לאמונה בא-ל, במוחמד, בקוראן ועוד. מי שלא מאמין נקרא כופר. ומי שכופר מותר להורגו. אחד המשפטים היסודיים באסלאם: "הכל מן א-ללה" ואין להרהר אחר זה. ישנו משפט אסלאמי נוסף: "יום עסאל, יום בסאל" (יום דבש, יום בצל) - הכל ברצות הא-ל ללא יכולת השפעה של בני האדם.

לא כך ביהדות. אמנם יש ביהדות אמונה, התבטלות ואפילו ממד של עבדות. אך אנו לא רק בביטול. ביהדות מותר גם לשאול שאלות. מותר לנסות להבין. מותר לומר שאנחנו לא מבינים מדוע ה' כך פעל. ישנה זיקה של יחסי גומלין בינינו ובין ה'. החידוש הוא שאנו לא רק עבדים אלא גם בנים: "בני בכורי ישראל". לבן מותר לשאול את אביו על מה ולמה כך הוא נוהג.

 

התבטלות שמתוכה באה פעולה

דרכה של היהדות היא השילוב בין שני קטבים, השמש והירח. עבודת ה' נובעת מתוך ביטול לדבר הא-ל, ולכן לוח השנה היהודי הוא קודם כל ירחי. אך הביטול הוא לא מוחלט, יש לנו השפעה במציאות. ה' רוצה אותנו כבעלי חשיבה והשפעה, שנפעל בעולם ונשפיע בתורה. זה משמעות התפילה "ותן חלקנו בתורתך", שיהיה לנו חלק משמעותי בתורה ובמציאות.