בס"ד

פרשת בשלח – וְנַחְנוּ מָה?

התלונות של בני ישראל

עם ישראל עובר בפרשת השבוע שבעה ניסיונות שונים של התמודדויות במדבר. והנה חודש אחרי יציאת מצרים, שלושה שבועות אחרי קריעת ים סוף, הליכה ביבשה בתוך הים. כל עדת בני ישראל מתלוננים (שמות פרק טז, ב-ג):

"וַיִּלּוֹנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר: וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב:"

 

תגובת משה ואהרון לתלונות

מעניין לראות את תגובת משה ואהרון לטענתם (שמות טז, ו-ח):

"עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי ה' הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד ה' בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל ה' וְנַחְנוּ מָה כִּי תַלִּינוּ עָלֵינוּ: ... בִּשְׁמֹעַ ה' אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל ה':

ויש לשאול על כך שתי שאלות:

א.   משה מודיע לעם ישראל שעכשיו הם ידעו שה' הוציא אותם ממצרים. וכי עד עכשיו הם לא ידעו מי הוציא אותם ממצרים? הרי הם יצאו לא מזמן, וראו את כל הניסים, האותות והמופתים?

ב.   ועוד צריך להבין מה משמעות המילים "ונחנו מה", מדוע פעמיים חוזר על כך משה? האם אין בכך שדר של בריחה מאחריות?! הם המנהיגים!

 

קשר אישי עם ה'

ונראה ליישב, שבני ישראל מגיעים ממצרים ממציאות רוחנית פחותה ביותר, כעם שרגיל לעבוד עבודה זרה. הדרך להצליח ליצור תהליך של ניתוק מאמונה במשהו פיזי זה דבר מאוד קשה. משה רבנו מנסה לנתק את בני ישראל מהתפיסה האלילית, ולתת להם את ההבנה שהם צריכים קשר אישי וישיר עם א-להים.

בכל הניסיונות במדבר בני ישראל נותנים למשה משמעות כישות עצמית: "לקחתנו למות במדבר", "למה הוצאתם אותנו", בחטא העגל: "משה האיש לא ידענו מה היה לו".

משה מלמד את בני ישראל: "ונחנו מה". אנחנו חסרי משמעות. תדעו לעמוד מול ה' ישירות, תלמדו לפנות ולבקש.

 

שאלת ה"מה"

"מה?" זו שאלה רדודה לכאורה! כל שאלה אחרת היא על משהו בעל אובייקט (איך, כמה, למה). אך "מה" זה ללא שום נקודת התחלה. משה אומר מבקש: תוציאו אותי מהסיפור, תצרו קשר עם ה', רק הוא יכול לעזור לכם.

 

משה בהגדה של פסח

אולי זו הסיבה שבהגדה של פסח משה רבנו לא מוזכר כלל. משה רבנו מלמד אותנו שיש לשחרר אותו מהמסר המרכזי. שצריך להפנים שאין עוד מלבדו. זו יציאת מצרים בשלמות. כל עוד בני ישראל לא הפנימו את הרעיון הזה, שהם תלויים רק בא-לוהים הם מתמודדים בניסיונות שונים.

 

משה עבד ה'

על הפסוק שמובא אחרי קריעת ים סוף: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", ניתן להסביר שבני ישראל למדו להאמין בה', ובכך שמשה הוא רק עבד ה' . הוא לא בעל מופתים, אלא רק עבד ה'. זו הדרגה הגבוהה.

 

"מה ה' שואל מעמך"

עוד 40 שנה משה יגיד לעם ישראל: "ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך..." בחסידות מבארים שעלינו להגיע להיות מה, זה מה שה' שואל מעמך.

 

לסיום

אחריות, אין פירושה נטילת המושכות אליי, אלא הובלה של האובייקט להכיר את המקום הנכון שלו בעולם.

"וְיָדְעוּ כָל בָּשָׂר כִּי אֲנִי ה' מוֹשִׁיעֵךְ וְגֹאֲלֵךְ" (ישעיהו מט, כו)