פרשת וארא - לענות דרך הלב
בס"ד
פרשת
וארא – לענות דרך הלב
ה' לא עונה לשאלת משה
בסוף
הפרשה הקודמת משה פונה בשאלת השאלת (שמות פרק ה, כב-כג):
"וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר אֲ-דֹנָי
לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי: וּמֵאָז בָּאתִי אֶל
פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת
עַמֶּךָ":
משה
שואל את ה': למה עם ישראל סובל? למה הייתה שואה? היכן אלוהים נמצא בכל התמונה?
והנה
תשובת ה' מפתיעה (שמות פרק
ו, א):
"עַתָּה
תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וּבְיָד חֲזָקָה
יְגָרְשֵׁם מֵאַרְצוֹ".
במילים
אחרות, אומר ה' למשה: "יהיה בסדר, עוד תהיה יום אחד גאולה".
שאלות על תגובת ה'
בדבריו
של ה' לכאורה התשובה חסרה. ועל כך נשאל 3 שאלות:
שאלה 1: איך
התשובה הזאת עונה לשאלת משה: "למה הרעותה"?
שאלה
2: מדוע גם אחר כך ה' לא עונה לשאלת משה למה עם
ישראל סובל כל כך הרבה? שהרי בתחילת פרשת וארא: ה'
ממשיך כאילו לא קרה כלום, ומעביר שוב את אותו מסר:
א.
אני
נגליתי לאבות. הבטחתי להם את ארץ ישראל וקיימתי את הבטחתי.
ב.
שמעתי
את הצעקות של ישראל, ואני זוכר את הברית.
ג.
לך
תגיד לעם ישראל שבעתיד יהיה טוב (4 לשונות של גאולה).
שאלה 3: התשובה
לשאלת משה אכן נמצאת בפרשה הבאה (פרשת בא), בה ה' מסביר למה הוא הרע לעם ישראל,
וכך כתוב:
"לְמַעַן
שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ. וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ
וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר
שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'.
משמעות
דברי ה', שהסיבות שעם ישראל עובר את כל התהליך הנוראי הזה הן:
א.
לפרסם
לעולם את כוחו של ה'.
ב.
לחזק
לעם ישראל את האמונה בה'.
אם כך,
למה ה' לא אומר זאת מיד כשמשה שואל אותו בסוף פרשת שמות? למה הוא ממתין עד לפרשת
בא?
ההבדל
בין תשובה מהשכל לתשובה מהלב
שמעתי
מחברי הרב רן כלילי שליט"א, שהתורה מלמדת אותנו מתגובת ה' למשה יסוד גדול
וחשוב לחיים: איך מגיבים לאדם בשעת קושי ותסכול. בשעת קושי לא צריך לענות ישירות
לשאלות, צריך להגיב אחרת.
חז"ל
מלמדים אותנו בשעת כעס או שעת משבר זה לא זמן (אבות ד,יח):
"ר'
שמעון בן אלעזר אומר: אל תרצה את חבירך בשעת כעסו, ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו"
למה לא
לרצות את האדם בשעת כעסו? ולנחמו כשמתו לפניו? – נראה,
שהאדם יודע את התשובות בשכלו, אך הוא זקוק למשהו אחר, הוא זקוק ללב.
יש
מצבים בהם האדם אינו מדבר מתוך מה שהוא יודע ומאמין, אלא מתוך הכאב
שזועק מהלב. כשאנו רואים אדם במשבר, אסור לנו לחשוב שהדברים שהוא אומר משקפים
את מה שהוא חושב ומאמין באמת, אלא את הקושי שבו הוא נמצא.
עם ישראל בשעת המשבר
לגבי
עם ישראל כתוב בפסוקים: "ולא שמעו אל משה" - למה? בגלל שהם לא מאמינים!?
– לא, הם לא שמעו "מקוצר רוח ומעבודה קשה" כי קשה להם.
כשעולם
הרגש צף – אין פניות לתשובות שכליות. צריך מענה אחר
התייחסות לאדם שבשעת משבר
נראה
לומר, שכשאדם במשבר זקוק לשלושה דברים:
א.
אמפטיה
והכלה – הבנה של הכאב שלו (לא האשמות).
ב.
תחושת
ביטחון ותקווה - אדם במצבים כאלו דואג מה יהיה.
ולכן הוא זקוק לביטחון שיהיה טוב בעתיד. (בטחון כלכלי, בטחון משפחתי)
ג.
שייכות
- אדם בשעת מצוקה מרגיש תלוש ומנותק. ולכן הוא זקוק לשייכות. לחזור
ולהתחבר למשפחה, לשורשים. (כך עושים בשבעה: פותחים תמונות, נזכרים באירועים
משפחתיים, מספרים על השורשים - מהיכן באנו וכו'.)
אלו
הן בדיוק תגובותיו של הקב"ה למשה ולישראל (לא הסברים שכליים כעת):
א.
אמפטיה
והכלה – "וגם אני שמעתי את נאקת
בני ישראל". מבין וחש את הכאב. אני אתכם. "אהיה אשר אהיה" – הייתי
עמכם בשעבוד ואהיה אתכם בעתיד.
ב.
תחושת
ביטחון ותקווה - "עתה תראה אשר אעשה לפרעה,
כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו". 4 לשונות של גאולה: "והוצאתי
והצלתי וגאלתי ולקחתי". ביטחון שיהיה טוב.
ג. שייכות משפחתית וחברתית - "וארא אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב" - לשוב ולחזק את השורשים. את השייכות לאבות. ובהמשך גם כלפי משה ואהרן: "ואלה שמות בית אבותם..."
הקב"ה
התייחס בפרשה למה שמתרחש למשה ולישראל בלב. את ההסברים השכליים
השאיר הקב"ה לפרשה הבאה.
מספרים על
רבי אריה לוין, שהיתה לו יכולת אדירה לנחם אנשים בעת משברים גדולים. ושאלו אותו
איך הוא מצליח לעשות זאת? והוא ענה: אני אדם נמוך קומה, אני לא רואה את מה שבמוח
ושבפה של האדם, אלא רק את מה שמתרחש אצלו בלב.
לסיום
כה
חשוב לדעת איך להגיב לאדם בשעת צערו. אם נשכיל לפעול ולענות ללב גם השכל אחר כך
יהיה פנוי לקבל מאתנו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה