פרשת האזינו - האזנה לצדדים הרוחניים באדם
בס"ד
פרשת האזינו – חשיבות האזנה
פרשתנו פותחת במילים: "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה, וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי".
וצריך להבין מה עומק ההבדל בין האזנה לשמיעה? ומדוע
דווקא כלפי השמים מופנה לשון האזנה, ואילו
כלפי הארץ לשון שמיעה?
ואולי אפשר להציע, ש"לשמוע" זה משהו פסיבי,
אפשר לשמוע מאוזן אחת מבלי להתרכז בקול שנשמע. אנו שומעים הרבה קולות ורעשים שונים
(רעש רכבים, רעש מזגן ועוד), שאיננו מטים את האוזן להאזין אליהם.
לעומת זאת, "להאזין" זה פעולה שדורשת מאמץ
להתחבר לתוכן שנאמר. כשאדם מאזין למוסיקה, הוא מנסה להתחבר לשיר שהוא שומע. כשאדם
מאזין במכשיר קשר, הוא חייב להפנים את המידע שהוא מקבל. האזנה מזכירה לשון של הזנה,
אנו ניזונים מהמידע או מהקולות שאנו שומעים.
"השמים" (בפסוק) מבטאים את הצד הרוחני של
האדם, ואילו "הארץ" (בפסוק) מבטאת את הצד הארצי והחומרי של האדם. וכאן המסר
החשוב: יהודי צריך להשקיע יותר ברוחניות על פני הגשמיות. להאזין לצדדים הרוחניים, לתת
להם את מירב תשומת הלב. לעומת זאת, לצדדים הגשמיים, מספיק לשמוע, לא צריך להשקיע בהם
יתר תשומת הלב.
ואפשר להוסיף יותר, שכאשר יהודי חי את חייו ומקיים את
המצוות מבלי להאזין ולהתחבר לצד הרוחני שלו, גם הצדדים הארציים והגשמיים לא מוכנים
לשמוע לו, ומקשים עליו להתקדם בעבודת ה' בתואנות שונות.
לעומת זאת, כשיהודי יודע להאזין ולהתחבר לשמים, לצדדים
הרוחניים שלנו, גם הצדדים הארציים והגשמיים שלו שומעים ומקבלים בשמחה את דבר ה'.
כעת, כשאנו בסמוך ליום כיפור, יום טהרה מעוונותינו, אנו נדרשים
לשאוב ממנו כוחות רוחניים כדי לצאת מתוכו לחיים הארציים. ככל שנטה אוזן נאזין ונתחבר
לדבר ה' (לשמים), גם החיים הארציים של ישמעו לעשיית רצונו.
שבת שלום
הלל מרצבך
תגובות
הוסף רשומת תגובה