סוכות - השיבה אל הטבע

 בס"ד

סוכות - השיבה אל הטבע

דרשה ליל יו"ט סוכות תשע"ט – הלל מרצבך (ע"פ רעיון של בת שבע סמט)

 

 

בעידן המודרני, עולה רבות הדיון סביב התפיסה הטבעית מול התפיסה הטכנולוגית. מהו המסלול הנכון. אנו עדים לאנשים רבים שהפסיקו לאכול ג'אנק פווד, אוכל מתועש, ומעדיפים לחזור אל המאכלים הטבעיים. יש היום אנשים טבעוניים שמקפידים לאכול "ביצי חופש", חלב מפרות של מרעה וכדומה. הטענה שלהן שהמרדף אחרי התעשייה גרם לנו לאבד הרבה דברים בדרך.

מאידך, ישנם הסוברים שבאמצעות הטכנולוגייה אפשר לייעל את המערכות, ולהוזיל עלויות של מאכלים ושל הצרכים השונים של האנושות.

 שאלת הטבעי – מול תעשייתי היא שאלה כלל לא פשוטה:

א.   האם עדיף דשא סינטטי או דשא אמתי?

ב.    האם עדיף לקחת תרופות מהרופא או תרופות סבתא?

ג.     האם עדיף ללכת לבילוי בבית מלון או לטיול שטח?

ד.    האם עדיף לגור בעיר או בכפר?

ה.   האם להתאמץ כדי למחזר עוד בקבוק ושקית או שהזמן שלי שווה יותר?

ו.     האם לתמוך בשמורות טבע או להעדיף בניית נדל"ן?

ז.     האם לעבוד בעבודת כפיים או מול מחשב?

ח.   האם לשחק מול מסך המחשב או לשחק בכדור וחבל?

ט.   האם לבנות בעצמי את הסוכה או לקנות סוכה מוכנה?

י.     מה היחס בין מעשה האדם למעשה האלוקים?

 

אין לי ספק שלכל אחד יש מה לומר בנושאים הללו. כולנו חיים את המורכבות ואת המחירים שאנו משלמים בכל החלטה שנקבל בעניין.

 

ברצוני להציע שגם לחג הסוכות יש מה לומר בסוגיה.

כשלומדים את הלכות הסכך ישנם 3 הגדרות מה הופך חומר להיות כשר לסכך:

א.   גידולו מן הארץ.

ב.    אינו מחובר לארץ.

ג.     אינו מקבל טומאה.

 

הגדרות אלו מאפשרות לנו לצלול ליחס הנכון כלפי עולם הטבע. והיחסים בין מעשה האדם למעשה האלוקים.

 

גידולו מן הארץ

מצד אחד "גידולו מן הארץ" - עלינו לקבל את הדברים מהטבע. ה' ברא לנו טבע מדהים ומרגש. ועלינו מוטלת הדרישה לשמור עליו. כדברי המדרש (קהלת רבה פרשה ז):

"בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי".

הסוכה היא יציאה מהבית המוגן אל הטבע. עזיבת המרחב השמור ובטוח, ויציאה אל עולם שכל כולו סכך טבעי. וגם שם אסור שיהיה מעובה כמין בית, אלא הכוכבים שיראו מתוכה. להחזיר אותנו אל הטבעיות באופן השלם ביותר.

 

אינו מחובר לארץ

מצד שני, "אינו מחובר לארץ". ישנו צורך לעשות מעשה, לשכלל את הטבע. לעבד אותו, ולא להשתעבד אליו. לדעת לבחון מה מתאים לי ומה פחות מתאים לי. איננו עוד בעל חיים שחי בטבע. יש לנו משימה  חשובה כאן. כציווי הא-ל לאדם הראשון (בראשית פרק ב, טו): "וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ".

 

ה' רוצה שנחולל כאן משהו. כאותו סיפור שהובא במדרש (תנחומא תזריע אות ז) על ר' עקיבא וטרונסרופוס הרשע:

שאל טורנוסרופוס הרשע את ר' עקיבא איזה מעשים נאים של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם?

 א"ל של בשר ודם נאים.

א"ל טורנוסרופוס הרשע: הרי השמים והארץ יכול אתה לעשות כהם,

א"ל ר' עקיבא לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות, שאין שולטין בהן, אלא בדברים שהן מצויין בבני אדם.

א"ל: למה אתם מולים,

א"ל אף אני הייתי יודע שאתה עתיד לומר לי כן, לכך הקדמתי ואמרתי לך מעשה בשר ודם הם נאים משל הקדוש ברוך הוא, הביאו לי שבולים וגלוסקאות, [אמר לו אלו מעשה הקדוש ברוך הוא ואלו מעשה בשר ודם אין אלו נאים, הביאו לי] אנוצי פשתן וכלים מבית שאן, א"ל אלו מעשה הקדוש ברוך הוא ואלו מעשה בשר ודם, אין אלו נאים,

א"ל טורנוסרופוס הואיל הוא חפץ במילה, למה אינו יוצא מהול ממעי אמו,

א"ל ר' עקיבא ולמה שוררו (חבל הטבור) יוצא בו, לא תחתוך אמו שוררו, ולמה אינו יוצא מהול, לפי שלא נתן הקדוש ברוך הוא לישראל את המצות אלא כדי לצרף בהן, לכך אמר דוד  אמרת ה' צרופה וגו' (תהלים יח לא).

ר' עקיבא טוען שה' רוצה כדי לצרף אותנו שנדע גם לעשות מעשה של חיתוך. לא נשאב לתוך הטבע ולא נקדש אותו, אלא נדע גם לפעול ולעשות מעשה, לדעת לחתוך את הטבע כדי לתקן את הטבע.

מדהים הוא ששני דברים בטבע אנו צריכים לחתוך: ברית המילה, ואת הסכך.

שניהם מעשה אדם שמתקן את מעשה הטבע כדי להכשירו למצווה.

ברית המילה היא דוגמה אחת – מרכזית אמנם – לכלל המצוות, שכולן נועדו כדי "לצרף בהן את ישראל": כפי שצורף מתיך ומזקק את הזהב, שבמצבו הטבעי מעורב במינרלים נוספים וחסר יופי, כך הקושי והעמל הכרוכים בקיום המצוות הם אלו שמביאים את העולם לכלל שלמות.

 

אינו מקבל טומאה

השלב השלישי, שאינו מקבל טומאה. נראה לומר שגם את הטבע אפשר כבר להרוס. לחיות כמו רובוטים, לאכול אוכל מתועש, לחיות בתוך מסך, לטייל בקניונים, ולשחות בתוך בריכות כלור.

הסכך מזכיר לנו שאי אפשר להגיע באמת ליראת שמים, אם לא חוזרים אל הטבע הפשוט. מעשה אדם כן, אך לא להחליף את הטבע. יש להנגיש את הטבע באופן ראוי, אך לא לאבד מהאותנטיות שלו.

 

 

שבעת הרועים

בסוכות אנו מזמינים את שבעת הרועים. לא את שבעת הלמדנים. לא את שבעת הגאונים. אלא את רועי הצאן, שרעו את עם ישראל. שידעו איך נראית כבשה ואיך עז ממליטה. ידעו לחלוב פרה, ואיך לגרש זאב. הם חיו מתוך חיבור לטבע. אך לא מתוך שעבוד אליו.

 

מטרת הסכך היא להוביל אותנו ליראת שמים (ויקרא פרק כג פסוק מג): "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם". אי אפשר להגיע ליראת שמים בלי קצת להשתחרר אל עבר הטבע, ולהכניס את מעשה האדם שם.

הדרך להגיע אל ה' עובר דרך יציאה אל הטבע, פעולת האדם, ושמירה על המקוריות שלו. כניסה למקורות הטבעיים שה' נתן לנו.

 

התכלת

כפי שחז"ל לימדו אותנו על הציווי במצוות התכלת. שכתוב בתורה (במדבר טו, לט): "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה'", שהדרך להגיע לכך היא על ידי התבוננות בפתיל שמחזיר אותנו אל הטבע (מנחות מג עמוד ב): "שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד". דרך החזרה אל הטבעיות אפשר להגיע אל ה'.

 

לסיום

גם אנחנו בסוכה ננסה קצת לצאת מעולם המטריאליסטי שאנו שרויים בו כל השנה. נריח את ריח הסכך, וננסה משם לשאוב מעט קדושה שתאפשר לנו לחזור אל נקודת הטבע היסודית שמובילה אותנו אל ה' דבר ה'.

חג שמח,

הלל מרצבך