סוכות - הסוכה והפירמידה
בס"ד,
חג סוכות - הסוכה והפירמידה
דרשה בשנת תשפ"ב – בית כנסת המרכזי יד בנימין - הלל מרצבך ע"פ
דברים מאת הרב גרוזמן, והרב אליעד סקורי
-
"בסוכות
תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, למען ידעו דורותיכם
כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצריים"
-
שאלה: היכן
ישבנו בסוכות, במדבר (ענני כבוד או סוכות ממש), אז למה לא כתוב במדבר,
וכתוב "בהוציאי אותם מארץ מצרים"?
-
שאלה: מהו
לשון אזרח? (האם זה בניגוד לגרים) מה מיוחד באזרח מישראל?
-
תשובה: מצרים
קדשה את בניית הקבע, את הפרמידה, את הבניינים ואת העוצמה, את האובליסק
(אובליסק- בניין של אבן גדולה, שכתובים כל מעשיו של הפרעה, גובה של
-
נראה
שיש כאן עניין מהותי במהותה של הסוכה. התחנה הראשונה של בני ישראל ביציאתם ממצריים
היתה בסוכות " ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה" ולא בכדי.
-
הסוכה
הישראלית היא ההיפך המוחלט של הפירמידה המצרית, ולפיכך היציאה ממצריים היא
יציאה מתרבות הפירמידה לתרבות הסוכה.
-
הפירמידה
מבטאת את אחיזת הנצח בעולם הזה שאיפיינה את הפרעונים והתרבות המצרית.
בפירמידות למיניהם הושמו גופות המלכים החנוטים במטרה לשמר את גופם יחד עם אוצרות
זהב וכסף מתוך תפיסה שבזה תהיה להם אחיזה בנצח.
-
לכן
נבנו הפירמידות על ידי מאות אלפי עבדים באופן שהמבנה הגשמי ישרוד את מבחן
הזמן, ואכן מבני הפירמידותהם מהשרידים הארכיאולוגיים הגדולים העתיקים והחשובים
בעולם.
-
אלא
שבדיוק מתפיסה זו באה יציאת מצריים להוציא אותנו. הסוכה היא ההיפך הגמור של
הפירמידה- "דירת ארעי" מבנה זמני פשוט שבקושי עומד ברוח מצויה
ועובר בקלות ממקום למקום. מבטאת תפיסה שהאחיזה בנצח היא בתודעה ובאמונה
ולא במבנה גשמי כלשהו.
-
עיקרה
הוא הציווי וההליכה בעקבות האמונה למחוזות הרוח האינסופיים :" לא בחיל ולא
בכח כי אם ברוחי אמר ה"
-
"
אלה ברכב ואלה בסוסים {ובפירמידות....} ואנחנו בשם ה ".
-
כאשר
האדם מבין את עניינו הארעי של העולם החומרי ובונה סוכה- הוא זוכה לחסות הצילא
דמהימנותא בצל ענני הכבוד .
-
לכן גם
הסוכה היא תנאי לאזרחות הישראלית בעיני התורה: ההיפך של אזרח הוא גר.
-
בסוכות
אנחנו תושבים ארעיים- גרים, אבל דווקא מתוך תפיסה זו של "כי גרים אתם
עימדי"- אנחנו קונים את התודעה הישראלית האמונית השלימה והופכים ל"אזרחים"
בעולמו של האל.
-
התנאי
הבסיסי להיות אזרח בישראל- הוא הרגשת הגרות בעולם הזה שקנית דווקא בסוכה.
-
המילה סוכה
בתורה- אצל יעקב אבינו:
-
שם
נאמר "ויעקב נסע סוכתה ויבן לו בית, ולמקנהו עשה סוכות על כן
קרא שם המקום סוכות".
-
יעקב
עושה לעצמו בית עיקרי -דירת קבע שיסודה רוחני, ואילו למקנה ולקניין הוא
נותן מעמד ארעי בבחינת סוכה דירת ארעי.
-
לעתיד
לבוא: על בסיס זה גם מלמדים חז"ל שלעתיד לבוא יבחן
הקב"ה את הגויים דווקא במצוות הסוכה והם יבעטו בה.
-
התפיסה
הרעיונית הגויית אחוזה בסדרי העולם הזה ואינה יכולה להשתחרר מהם ולהיכנס באמת תחת
צל הסוכה והרעיון שהיא משרישה לנטוע את העיקר בעולם האמונה והרוח ולהתייחס לעולם
הזה כטפל מצטרף.
-
לכן גם
למדו חז"ל מפסוק זה: "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות- מלמד שראויים
כל ישראל לישב בסוכה אחת"
-
האחיזה
בעולם הזה סדריו וקנייניו החומריים היא המבדילה ומפרידה בין איש לרעהו ויוצרת את
המעמדות והפערים החברתיים- פערים ששורשם בפרעה ובתפיסה המצרית.
-
כאשר
משתחררים מתפיסות אלו ונכנסים תחת צל הסוכה ומתרוממים לעולם האמונה והרוח- נופלות
המחיצות והחציצות וכולם יכולים לשבת באחווה ואחדות בסוכה אחת!
-
שאלה: מה
זה דורש מאתנו?
-
תשובה:
כשנכנס לסוכה נחשוב בדעתנו, כמה כל העולם הינו עראי, ואנו תלויים רק ברבש"ע.
"ימי שנותינו שבעים שנה אם בגבורות שמונים שנה" מקביל לימי הסוכה.
-
יש
להוסיף שהפירמדה היא ללא גג, כי אין מישהו מעל פרעה. ואצלנו יש גג הצורה של
הסוכה היא מרובעת, שמבטאת את השראת שכינה.
מעשה בסוכה
ואתרוג
סיפור
שקרה לי: הסתיים לו היום הקדוש בשנה, לאחר הבדלה, כוס קפה ועוגה, בעודי מהרהר
בליבי איך מצליחים להוריד את האורות הגבוהים של יום הכיפורים לשנה הקרובה.
והזדקפתי בבחינת "ילכו מחיל אל חיל" לגשת לבניית הסוכה.
השנה
הסיפור יהיה פשוט, חייכתי לעצמי, "חלום של כל גבר" יש לנו פרגולה עם
דלתות זכוכית גג חשמלי נפתח, הכל עומד על מקומו. תוך לחיצת כפתור, משיכת הסכך, ויש
לנו סוכה לתפארת תוך 5 דקות.
נעמדתי
לגשת לפרגולה, אך אשתי מיד אמרה: "הייתי מעדיפה סוכה אמיתית וגדולה, עם דפנות
וקרשים, שאפשר לתלות שם קישוטים".
"בסדר"
אמרתי. קראתי לילדים לבוא לעזור. החלפתי בגדים לבגדי עבודה (עודי מדמיין את החלפת
בגדי עבודת הכהן הגדול) ונכנסתי למקום שנכנסתי דרך חריץ מאובק וטחוב, ואחרי שדרכתי
על מספר ג'וקים מתים מצאתי 20 דפנות שוכבות תחת קורי עכביש. התחלתי להוציא דופן
אחר דופן.
שעה
שלימה לקח לי רק להוריד את הדפנות. רגליי עוד כואבות מהעמידה הממושכת ביום כיפור.
אבל אשתי כל כך רוצה סוכה אמיתית, אז אשתדל בכל זאת.
התחלתי
להעמיד את הדפנות, דופן לדופן. המברגה שלי לא עובדת כבר מסוכות שעבר, יש לי מברג
שאולי קבלתי לבר מצווה, וברגים שהראש שלהם כבר איבד את זה לגמרי. נתקע לי חתיכת עץ
באצבע. והילדים המתוקים, מתווכחים ביניהם מי עזר יותר. השעה הופכת לשעתיים, שלוש
וארבע.
יום
כיפור חלף, והשטן כבר מרשה לעצמו לרקד לי בראשי, והמחשבות צפות: בזבוז זמן, רציתי
הלילה עוד לשבת ולכתוב לי תובנות על יום כיפור, והעצבים שלי קצת עולים. והחיוך
הופך לפנים אטומות, שאומר בלא מילים: אבל למה אני צריך את הסוכה הזאת, יש לנו סוכה
בלחיצת כפתור?
בשעה
1:00 בלילה קראתי לאשתי, הרמתי ידיים והסברתי לה. "אין לנו קרשים מספיק
ארוכים שעליהם אפשר יהיה להעמיד את הסכך. התייאשתי. אני חוזר לפרגולה ומסיים את
הסוכה תוך 5 דקות".
ואשתי
הצדקת, אומרת לי בעיניים עצובות: "בסדר. אם אי אפשר, אני מקבלת. חבל לי, זאת
לא אווירה של סוכות שרציתי, אבל מה שאתה מסוגל".
נו,
וככה נכנסים לחג?! כשאשתך לא שמחה בסוכה, והרי כתוב "ושמחת בחגך". וכבר
דרשו הדרשנים וכול'. הבטחתי לה מיד שמחר אלך לקנות קרשים נוספים ארוכים יותר שאולי
יתאימו לממדים החדשים של הסוכה. לאחר שחרית, נסעתי למושב הסמוך לרכוש את הקרשים.
התנחמתי בכך שהספקתי תוך כדי לרכוש 4 המינים. אמנם האתרוג ללא פיטם, אבל לפחות יש
לי אתרוג.
תוך
כדי שאני מנסה לחבר את הקרשים. אשתי התקשרה אליי מהקניות באושר-עד: "יש כאן
אתרוגים ב-30 ש"ח. אתה צריך?" – חייכתי וחשבתי בליבי: נו, אחרי שעברתי
על 4 ארגזים של אתרוגים מהודרים במאות שקלים כל אחד, ולא ממש מצאתי. מה יהיה שם
בין הגבינה לביצים?
אבל
בשביל לא להשיב פניה ריקם, עניתי: "אם תמצאי אתרוג יפה עם פיטם, אשמח
שתביאי".
כשהיא
חזרה מהסידורים אחר הצהרים, עיניה ברקו נוכח הסוכה שכבר עמדה לתלפיות. תוך כדי
פיזור הקניות, כשהיא הוציאה את האתרוג, אורו גם עיניי. פשוט התרגשתי:
"ווואוו. איזה אתרוג".
בחיים
שלי לא היה לי כזה אתרוג יפה. נישקתי אותו. ואמרתי לה: "איפה מצאת כזה אתרוג?
זה ממש יהלום. צהוב עם פיטם עומד, אין בו אפילו בליטעלעך אחד קטן. מאיפה הבאת
אותו?".
והיא
הסבירה: "הגעתי לאחראי על האתרוגים בסופר, ואמרתי לו כמעט בדמעות: אני מבקשת
שתביא לי את האתרוג הכי יפה שיש לך. אני רוצה לשמח את בעלי שבונה ממש בשבילי סוכה.
זה ממש ממש חשוב לי. עברתי איתו על מספר ארגזים. וזה היה האתרוג הכי יפה שמצאנו.
העיקר שתהיה שמח".
בעודי
בוחן את האתרוג מכל הכיוונים, אורו עיניי הכבויות: "כל העבודה הייתה שווה
בשביל כזה אתרוג מדהים". ואשתי הוסיפה כשדמעות שמחה בעיניה: "כנראה,
בזכות המסירות שלך עבורי בבניית הסוכה, זכיתי למצוא לך כזה אתרוג".
חג
שמח,
הלל
מרצבך
תגובות
הוסף רשומת תגובה