פרשת משפטים - בין מסורת לדקדוק במצוות
בס"ד
פרשת משפטים – בין מסורת לדקדוקי הלכה
- שאלה: למה 3
האבות נקראו "אבינו" (וכן 4 האמהות) ואילו משה נקרא "משה רבנו"?
- תשובה: מעבר לכך
שכולנו צאצאי האבות (ולא צאצאי משה). אפשר לחלק את התורה ל-2 חלקים:
o
עד
פרשת יתרו – יש לנו סיפור משפחתי. (בריאת העולם, אדם וחוה, קין
והבל, נח ובניו, אברהם, יצחק ויעקב. שעבוד מצרים ויציאת מצרים. עד עשרת הדברות. זה
הסיפורים של התורה, של המשפחה של עם ישראל "האבות" וה"אמהות"
שלנו.
o
מפרשת משפטים
מתחיל כל הלכות התורה. שם זה כבר של משה רבנו. שמלמדנו את התורה.
- בחלק הראשון - רבים
מאוד מאמינים ומקפידים. עד עשרת הדברות כולל עשרת הדברות. לעשות קידוש בליל שבת - רוב
עם ישראל עושה. גם לכבד הורים רוב עם ישראל עושה. "לא תרצח" "לא
תגנוב".
- בחלק השני – השאלה
אם מצליחים להפקיד גם על חלק השני של התורה. כשמדברים על פרטי התורה כבר קשה
להאמין (עבד עברי, שור שנגח, רוצח, בית דין על פי התורה). שם כבר פחות יש להם כוח
ורצון להקפיד ולדקדק בכל פרטי הלכות התורה. מה מותר ומה אסור. לא כולם מעוניינים
לבנות בית מקדש או משכן להשרות שכינה (התנאי החדש בעסקה של החטופים זה שיהודים לא
יעלו להר הבית).
- ישנם 2 חלקים לעם ישראל:
o
החלק המסורתי.
קידוש, פסח, עשרת הדברות.
o
החלק הדתי.
כל תג וכל דקדוק הלכתי צריך להקפיד
- גם כשגוי מתגייר הוא נדרש להתחבר לשני חלקים של
עם ישראל (ויש נפק"מ בזה):
o
"עמך
עמי" – חיבור לעם ישראל, להיות מחובר אליו עם כל המשתמע מכך.
o
"א-להיך
א-להיי" – חיבור לקיום התורה והמצוות באופן מעשי.
- באופן זה ניתן להסביר למה בפרשת יתרו כתוב "וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו
וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה", ואילו
בפרשת משפטים כתוב "וַיֹּאמְרוּ
כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע:"
o
בפרשת יתרו
הכוונה שאנו מתחייבים לעשות את המצוות באופן מסורתי. לקיים את עשרת הדברות,
לעשות כמנהג המשפחה.
o
בפרשת משפטים
זה קומה נוספת של קיום ודקדוק במצוות. גם לשמוע מה הן אומרות לי. לדייק מכל
פרט ופרט בתורה מה רצון ה' בדיוק ממני.
- סיפור: שמעתי על
חייל ממשפחה של קיבוצניקים. שאמרו שהם לא רוצים הלוויה ממלכתית צבאית עם קדיש ושאר
הטכסיים הדתיים. ואחרי כמה שעות הם ביקשו הלוויה צבאית רגילה. שאל אותם הרב הצבאי
מה השתנה? הרי בהתחלה הם לא רצו הלוויה צבאית. והם אמרו לו, שאחרי שהם קיבלו את
הציוד של הבן. הם שמעו שהיה לו ציצית עליו. והיה לו תפילין בתיק שלו. והם החליטו
לעשות לו הלוויה דתית.
- האות "ו" של
פרשת משפטים היא מחברת בין מעמד הר סיני, הסיפור הכללי של עם ישראל לפרשת משפטים
החוקים והפרטים (מסכת בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא). יש שם ים בלי סוף של
תושב"ע.
- צריך לדעת שכל חלק לבד הוא חסר:
o
עם החלק
הראשון של סיפור המשפחה בתורה בלבד - אפשר להגיע להרבה עיוותים. אפשר להמשיך את הסיפור
המשפחתי איך שאנחנו רוצים וחושבים.
o
עם החלק
השני של דקדוק במצוות בלבד - אפשר גם להגיע לעיוותים. אפשר להישאר יהודי של ד'
אמות של הלכה, שאפילו לארץ ישראל לא מגיע. מקיים את דקדוקי הלכות אבל לא אכפת לו
מהמשפחה שלו אפילו כשהיא במלחמה.
- ד"ר יוסף בורג אמר פעם שהציבור הדתי לאומי
הוא המקף המחבר. "ו" החיבור בין הדתי ללאומי.
- אינני אוהב את הביטוי הזה. לפעמים זה נשמע יומרני,
ולפעמים זה גם גורם ל"תפסת מרובה לא תפסת". וגם וגם זה לשון גמגום.
"וגם וגם וגם וגם וגם... חרבונא".
- המשימה שלנו היא לקיים את התורה בשלמותה. החיבור
לחלק המשפחתי מסורתי, ולחבר יחד עם "ו" החיבור את כל דיקדוקי ופרטי קיום
מצוות התורה בשלמותם.
- "אשר
תשים לפניהם'"– צריך שהתורה תהיה לפני האדם. כשהוא הולך, פועל, עובד
ומתקדם המשפטים הללו צריכים להיות לפניו-מלפניו, מקדימה והוא לאחריה בעקבותיה. כמו
שפתח הרמ"א בתחילת השו"ע 'שויתי ה' לנגדי תמיד' לשים את הקב"ה מול
העיניים. תזכור שכל מקום שילכו תמיד המשפטים יהיו מלפניהם שיפעלו ע"פ התורה,
והיא תנחה אותם ותהיה נר לרגליהם, וכך יחברו אותה לחיי המעשה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה