בס"ד

פרשת שלח לך – מבט אחר למציאות

בפרשתנו מובא חטאם של המרגלים הידוע בחומרתו הרבה עד שהקב"ה מחליט לאחר החטא שהוא מכלה ומשמיד את כל עמ"י: "אכנו בדבר ואורשנו ואעשה אתך לגוי גדול ועצום ממנו:" (במדבר יד, יב)  ולאחר תחנוניו של משה מסכים הקב"ה לסלוח לכל עמ"י ולא להשמיד אותם ומסתפק בעונש שלא יזכו כל אותו הדור לראות את ארץ ישראל: "אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבתם וכל מנאצי לא יראוה:" (במדבר יד, כג) וכן קללה על כך שימותו כל אותו הדור במדבר: "במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקדיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה אשר הלינתם עלי:" (במדבר יד, כט). ולא מסתפק בכך ומוסיף להעניש את בניהם שיהיו כרועי צאן במדבר ארבעים שנה: " ובניכם יהיו רעים במדבר ארבעים שנה ונשאו את זנותיכם עד תם פגריכם במדבר:" (במדבר יד, לג). כל זה עונשם של כל עמ"י אך המרגלים עצמם מתים במגפה נוראה כפי שכתוב: "וימתו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה':" (במדבר יד, לז)

 

עונשים כבדים אלה לא מובנים לנו כשאנו באים לדון בחטאם של המרגלים, ע"פ המסופר בפרשה עצמה לפי פשטם של דברים. שהרי על פי הכתוב ה' מצווה את משה לשלוח את המרגלים לתור את הארץ כפי שכותב: "שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען…" (במדבר יג, ב)  ומשה מצווה אותם בדיוק לבדוק את טיב הארץ כפי שכתוב: "וראיתם את הארץ מה הוא ואת העם הישב עליה החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב: ומה הארץ אשר הוא ישב בה הטובה הוא אם רעה ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים אם במבצרים: ומה הארץ השמנה הוא אם רזה היש בה עץ אם אין" (במדבר יג, יח-כ). והם הנבחרים שבכל שבט ושבט הולכים בדבר ה' ומשה עבדו ותרים את הארץ ושבים עם התוצאות.

מכיוון שאותם המרגלים יודעים שלא פותחים ברעה, התחילו בשבחה של הארץ וספרו: "ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש הוא וזה פריה:" (במדבר יג, כז). ואחר שספרו בשבחה והראו את הפירות של הארץ, הם מקיימים את ציוויו של משה ומתחילים לענות על השאלות של משה ואומרים: "אפס כי עז העם הישב בארץ והערים בצרות גדלת מאד וגם ילדי הענק ראינו שם: עמלק יושב בארץ הנגב והחתי והיבוסי והאמרי יושב בהר והכנעני ישב על הים ועל יד הירדן:" (במדבר יג, כח-ל) הם עונים בצורה ברורה ומאוד ראלית, שיש קושי רב לבוא להלחם בעמים ששם משום שהם רבים.

ופתאום קם לו כלב בן יפונה ומתחיל לשנות את התמונה וטוען: "ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה:" (במדבר יג, לא). הוא טוען שעמ"י מסוגל להכריע את שבעת העמים הקשים הללו. אך לכאורה אין זה נכון, ואין זה הגיוני שעם של עבדים יהיה מסוגל להכריע כ"כ הרבה עמים חזקים וגדולים, ולכן מייד טוענים שאר האנשים שזה יהיה מאוד קשה: "והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו:" (במדבר יג, לא) וממשיכים את טענתם על כך שהם ראו הרבה אנשים קוברים שם את מתיהם, וישנם שם אנשים ענקיים שמאוד מפחידים, ומסבירים איך הם הרגישו כשראו אותם, כפי שכתוב: "הארץ אשר עברנו בה לתור אתה ארץ אכלת יושביה הוא וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות: ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפלים ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם:" (במדבר יג, לב-לג).

ולכאורה לא ברור מה היה חטאם הרב, הם הסתכלו על המציאות וקראו אותה בעיניים ראליות ואמרו את המסקנות המתבקשות. הם לא אמרו ש-ה' לא יעשה נס, הם רק אמרו שבעיניים מציאותיות זה לא שייך ללכת לכבוש את הארץ. וכלב לעומת זה כביכול פטריוט חסר שיקול דעת קופץ ואומר שעמ"י כן מסוגל, הרי זו התאבדות גרידא, זה חסר סיכוי.

ומעל הכל לא מובן על מה ה' כועס, מה הוא מצפה שאחרי מה שהם ראו שם הם יגידו דברים טובים, הרי הם אמרו בדיוק את מה שראו, שיש שם דברים טובים אבל שיהיה קשה מאוד לכובשה.

 

ונראה לבאר את חטאם, שהקב"ה כעס על המרגלים לא על מה שהם ראו, ולא על שאמרו את מה שראו, אלא כעס עליהם שלא סיגלו עדיין את העיניים האמיתיות של המציאות. העיניים שרואות את האמת האלוקית מעל הכל. שאם ה' אומר שהוא רוצה להכניס את עמ"י לארצו זה הדבר הטוב ביותר לעמ"י, הנקודה ש-ה' יודע מה שהוא אומר ואם הוא רוצה להכניס את עמ"י לא"י כנראה שצריך לסמוך עליו שיהיה לו את הדרך הטובה לעשות זאת.

המרגלים לא למדו מנחשון בן עמינדב, שקפץ ראשון לים סוף כי ה' אמר למשה: "מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו" (שמות יד, טו). הם לא הפנימו עדיין ש-ה' הוא מבין יותר טוב מאיתנו מה טוב ומה לא טוב, והרשו לעצמם להחליט שאנחנו לו מסוגלים לעמוד מול כל העמים. אמנם הם צודקים בעיניים רגילות, אך אחרי כל הניסים שראו במצרים ובמדבר איך הם מעיזים להמשיך להסתכל בעיניים כאלו, עיניים שרואות רק עובדות יבשות, הרי ה' נלחם להם במלחמת עמלק ועשה להם מופתים רבים כל כך. והם משמיעים לעם דברי חולשה שיגרמו לעם להחלש, ולמאוס בארץ חמדה.

 

וכן בימינו ישנם אנשים שהם ראליים ומציאותיים מאוד, הם יודעים בדיוק שעוד כמה שנים יהיה רוב ערבי בארץ ישראל, והם יודעים שמאוד מסוכן בארץ ישראל, והם יודעים שיש יותר פיגועים בישראל משאר העולם, והם יודעים שלאמריקה יש הרבה מאוד כסף. אך הם לא ידועים ש-ה' ציווה לנו לשבת בארץ ישראל, והם לא יודעים שיש דברים שהם לא כפי שהעניים הגדולות והמדויקות שלהם רואות. וכפי שראינו בדורות האחרונים כ"כ הרבה דברים שקרו שהם נגדו את העיניים הפשוטות שלנו.

 

בתפילה, שנזכה לקנות את העיניים הללו שמבינות ש-ה' הוא רואה מעבר והוא יודע מה הוא עושה, וגם אם דברים לא תמיד מתאימים לנוחות שלנו או לחישובים שלנו שנסמוך על ה' שאם הוא ציווה עלינו משהו נשמור עליו ונקיים אותו בצורה הטובה ביותר.