פרשת בהעלתך - בין פורענות לפורענות

בס"ד

פרשת בהעלתך – בין פורענות לפורענות

סימניות מלמעלה ומלמטה

בפרשתנו מופיעה שני פסוקים מיוחדים, המוקפים בשני סימונים של "נונים הפוכים" (במדבר י, לה-לו): "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ: וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל".

כבר הגמרא תמהה מה פשר סימונים אלה (שבת קטו ע"ב - קטז ע"א): "תנו רבנן: ויהי בנסע הארן ויאמר משה, פרשה זו עשה לה הקדוש ברוך הוא סימניות מלמעלה ולמטה, לומר שאין זה מקומה... דתניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר: עתידה פרשה זו שתיעקר מכאן ותכתב במקומה. ולמה כתבה כאן - כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שנייה. פורענות שנייה מאי היא? - ויהי העם כמתאננים. פורענות ראשונה - ויסעו מהר ה'; ואמר רבי חמא ברבי חנינא: שסרו מאחרי ה'".

מדברי הגמרא רואים שפרשייה זו נועדה להפריד בין שתי פורענויות. אלא שהפרשנים נחלקו מהי אותה הפורענות הראשונה שעליה נאמר בגמרא "שסרו מאחרי ה'", שהרי לא כתוב במפורש שבני ישראל סרו מאחורי ה'?

 

הסבר ראשון – חטא התאווה

רש"י על הגמרא (שבת קטז ע"א) כתוב: "שסרו מאחרי ה' - בתוך שלשה ימים למסעם התאוו האספסוף תאוה להתרעם על הבשר כדי למרוד בהקדוש ברוך הוא".

לפי רש"י חטא התאווה שמופיע בסוף הפרשה היה בתוך שלושת הימים שהלכו ממדבר סיני. ונראה שכתב כן משום ששתי הפורענויות המפורשים בפרשה הם חטא המתאוננים וחטא המתאווים, ושניהם מופיעים מיד אחר כך. ולכן ביאר רש"י שהמתאווים כבר קרה קודם לכן.

אך יש להקשות על הסבר זה, שהרי אין לכך רמז בפשט הפסוקים שחטא המתאווים קרה כבר קודם לכן. וכן הקשה הרמב"ן (במדבר פרק י פסוק לה) על רש"י: "ואלו דברי תימה, שהרי פורענות ויהי העם כמתאוננים כתובה ראשונה ושל תאוה שניה, ושתיהן סמוכות... ואין בזה טעם או ריח":

 

הסבר שני – כתינוק הבורח מבית הספר

דעת ר"י מבעלי התוספות שחטאם היה שברחו מהר סיני, וכך כתב (תוספות שבת קטז ע"א ד"ה פורענות): "ואומר ר"י דאין נראה לי כן אלא פורענות ראשונה כדאמר במדרש (ילמדנו) ויסעו שנסעו מהר סיני דרך שלשת ימים כתינוק היוצא מבית הספר שבורח לו והולך לו כך היו בורחים מהר סיני דרך שלשת ימים לפי שלמדו הרבה תורה בסיני. אמר הקדוש ברוך הוא נסמוך פורענות לפורענות לאו אלא נפסוק פרשת ויהי בנסוע הארון".

 

הרמב"ן על התורה, הלך בשיטתו של ר"י, והוסיף וביאר שכיוון שיש 3 פורעניות נכתבה פרשייה זו כדי למנוע חזקה של פורעניות (במדבר פרק י פסוק לה): "והפסיק, שלא יהיו שלש פורעניות סמוכות זו לזו ונמצאו מוחזקים בפורענות".

 

הסבר שלישי – שברחו לאחוריהם ומתו

הסבר שלישי הובא ברא"ש בפירושו לתורה (במדבר י, לה): "כך עשו ישראל אמרו שמא רוצה להרבות לנו תורה אחרת ומצוה אחרת, מה עשו? חזרו לאחוריהם שמנה מסעות והקב"ה נפרע מהם ומתו מהם הרבה".

הקושי בהסבר זה שגם לכך אין רמז בפסוקים. וכעין הקושי בשלושת הפירושים הוא שאין זה כתוב במפורש בפשטי המקראות.

 

הסבר רביעי – הסמיכה על חובב בן רעואל

ברצוני להציע הסבר אחר מהי אותה פורענות שסרו מאחרי ה'. הפורענות היא על כך שמשה רבנו ביקש מחובב לשמש כמורה הדרך עבורם. כפי שמופיע בפסוקים הקודמים לפרשיית "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן" שבהם כתוב (במדבר פרק י, כט-לד): "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי ה' דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ: וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם: וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ: וַיִּסְעוּ מֵהַר ה' דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַאֲרוֹן בְּרִית ה' נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה: וַעֲנַן ה' עֲלֵיהֶם יוֹמָם בְּנָסְעָם מִן הַמַּחֲנֶה".

משה נכשל כאן בחנופה כלפי גורם זר. במקום לתלות את נסיעתם בה' יתברך משה פונה אל חובב ואומר לו: "יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם". מעשה זה היה יכול להוביל לעונש גדול, שהרי זה ממש לסור מאחורי ה'. במקום לפנות אל ה' משה פונה לאדם אחר ועליו נשען. ועל כך באה מיד הפרשייה שבה משה מתקן את הטעות שחטא בה.

ואף שהגמרא כותבת בלשון רבים ש"סרו מאחרי ה'", מסתבר שמשה ביקש בשם כל העם שחובב יעזור להם כפי שכתוב בפסוק: "וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם" בלשון רבים. ועוד אפשר ליישב שמשה רבנו שקול כעם ישראל כולו, וכשהוא נופל המשמעות שעם ישראל סר מאחרי ה'.

מיד לאחר מכן, משה שמבין את טעותו, מבקש שה' הוא זה שינהיג אותם ולא חובב: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ: וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל". משה מעביר את המסר על מנת למנוע פורענות, שכל הנסיעה וכל המנוחה היא רק מכוחו של ה' ולא אף אחד אחר.

ואף שניתן להקשות על הסבר זה, מדוע הגמרא לא כתבה במפורש שהפורענות היא שפנו אל חובב במקום אל ה'. אך ניתן לתרץ, שאין איסור להיעזר בגורם זר, אך עיקר הטענה היא שאחרי שירדו מהר ה', הם פונים מיד אל חובב, ולא זוכרים את ה' שרק לפני רגע מסר להם את התורה. זוהי הפורענות שמגיעה כאמור לתיקון.

 

לאחר כותבי את הדברים, העירו את תשומת ליבי, שיש בדברים הללו קטרוג על משה רבנו חלילה. ואיך אפשר לומר ביקורת על משה רבנו, בפרשה שבה נאמר על משה (במדבר פרק יב, ח): "וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה?". ועל כן החלטתי לחזור בי מפירוש זה.

 

הסבר חמישי – הפורענות היא שחובב סירב להישאר

כשהצעתי את הסברי בפני אבי מורי עלי מרצבך הי"ו, הציע בפניי הסבר אחר שעלה בדעתו:

הפורענות הראשונה הייתה שמשה ביקש מחובב להישאר עם בני ישראל וחובב סירב. זהו סוג של פורענות. אם אחרי מעמד הר סיני שבו חובב רואה את כל מה שעם ישראל זכה לראות ולקבל את התורה, והוא לא רוצה להישאר עמם, כפי שכתוב: "כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ", משמעות העניין שבני ישראל סרו מאחרי ה'.

אם אחרי מעמד הר סיני, שבני ישראל קבלו את התורה, אין שם מספיק דרך ארץ כלפי הזולת, ואין אווירה שזרים ירצו להישאר עמם, כנראה זו הפורענות של עם ישראל. עצם החיסרון בדרך ארץ הוביל לכך שחובב לא רוצה להישאר עמם, וזו גופא הפורענות.

וזה משמעות דברי הגמרא שסרו מאחרי ה'. קבלו את התורה אך לא הפנימו את המסר.

 

לסיום

שנזכה לזכור תמיד להישען רק על ה', ולהכיר בכך שהוא זה שמוליך אותנו, הוא המנהיג שלנו, בכוחו יסתלקו שונאינו, ודרכו נזכה להשראת שכינה. ולא מכוחו של אף גורם זר חלילה.