פרשת קרח - לבחור איך לראות
בס"ד
פרשת קרח – לבחור איך לראות
פתיח
כששירתתי
בצבא הייתי תקופה של הרבה פיגועים לצערנו הרב. היה לי חבר שמאלני. לאחר אחד
הפיגועים הקשים בירושלים, אמרתי לו: "עם מי אתה רוצה לעשות שלום? עם מי שרוצח
אותנו כל הזמן?". והוא טען: "זה בגללכם! אם היינו מביאים לערבים את
יהודה ושומרון לא היו פיגועים".
לא אכריע
בשאלה הזו, אך קריאת המציאות נקבעת על פי רצונו של האדם.
אמר לי
פעם מישהו על אדם אחר: "הוא לא נותן לעובדות לבלבל את התיאוריה שלו!"
למה
הייתה השואה
למה
הייתה שואה? – יש אומרים בגלל החילוניות שפשטה באירופה, יש אומרים בגלל שלא עלו
לארץ, ויש אומרים הפוך בגלל שהתחילה הציונות. כל אחד בוחר כיצד להסתכל על השואה
לפי השקפתו ותפיסת עולמו.
"עינו
הטעתו"
חז"ל מלמדים אותנו על קרח משהו
מעניין: "וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זו? אלא עינו הטעתו".
משפט זה מרתק בסגנונו ובשלל ביטויי הראיה שבו.
והסביר ידידי הרב אבינדב אבוקרט, פקח הוא
אדם שניחן בראיה מצוינת ולטווח רחוק, כהגר שנפקחו עיניה וכאדם וחווה שראו את המציאות
העירומה.
קרח הוא פיקח – אך הוא 'ראה לשטות' משום
ש'עינו הטעתו'. הוא החליט לפרש את המציאות כהבנתו האישית על פי ראות עיניו
האישיות.
מי שסומך רק על ראייתו, בוחן רק את הנראה
בעיניו - הוא מועד לכישלון. קרח היה צריך להגביה את המבט, לנסות להקשיב לדבר ה'.
ענשו
של קורח
לא פלא שעונשו של קרח היה קבורה מתחת לפני
הקרקע. ה' רצה לומר לו, דע לך שמתחת לפני הקרקע תמיד חבויים מקומות נוספים, יש
דברים שאתה לא רואה נכון.
מעבר למה שנראה לעיניים, יש תמיד רובד נוסף.
מעל מראה העיניים יש את הבלתי נראה, מאחורי ההשתקפות הרגילה חבוי מראה נסתר, ראייה
אלוקית.
שמואל
מצאצאיו של קורח
קראתי בספר והגדת (מאת הרב יעקב
גלינסקי) מעניין מאוד, שגם שמואל - מצאצאיו של קרח - נכשל בעניין זה. גם הוא אמר לשאול
"אנוכי הרואה". ועל כך אמר לו ה' בהזדמנות אחרת (כשחשב שהוא זיהה מי
ינהיג את עם ישראל) (שמואל
א פרק טז, ז):
"כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם, כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַה' יִרְאֶה
לַלֵּבָב".
בני
קרח לא מתו
על דברי חז"ל: "בני קרח לא
מתו" ביאר ר' מנחם מנדל מרימנוב על פי הגמרא (סנהדרין יט ע"ב) ש"תלמידים הרי הם כבנים". עד
היום יש אנשים שבטוחים שהם רואים את המציאות באופן הנכון, לפי הבנתם, אך הראייה
השלימה חסרה להם. הראיה השלמה חייבת להיות מחוברת לראייה האלוקית.
מדד הצדיקות לפי הריחוק מהמן
יש
שאלה מפורסמת, איך קרח הצליח להסית את כל עם ישראל, הרי חז"ל כתבו שהמן היה
יורד לכל אחד סמוך לאהלו, ואם קרח היה רשע היו כולם רואים זאת?
ומספר
תירוצים תרצו בזה:
א. לפני המחלוקת הוא היה צדיק, והמן ירד סמוך אליו,
ובשעה שהתחילה המחלוקת, כבר נעלמה המחשבה הישרה.
ב. יש מדרש שלא ירד מן בימי מחלוקת קרח.
ג. מן הסתם קרח היה אדמו"ר, והחסידים דאגו לקרב
לו את המן שכולם יראו שהוא צדיק.
ד. המן אכן ירד רחוק מקרח, אך כולם חשבו שקרח כבר קם
מוקדם לוותיקין וכבר ליקט את המן מוקדם יותר, ולכן לא רואים אותו.
ה.
הרב
שטיינמן - קרח הסביר לאנשים שהמן יורד ממנו רחוק, משום
שהוא לא נלחם מספיק נגד משה. ה' איתו.
כל
מציאות אפשר לפרש אותה הפוך ממה שהיא. מי שרוצה ימצא את התירוצים להסביר שה"רשע"
הוא באמת "צדיק", נביא מספר דוגמאות לכך (מהרב גלינסקי):
1. לבן מאשים את יעקב
בשעה
שיעקב בורח מלבן. בא מלאך ה' ללבן ואומר לו אל תדבר עם יעקב מטוב עד רע. אך לבן מאשים
את יעקב (בראשית פרק לא, כד-ל): "מֶה עָשִׂיתָ וַתִּגְנֹב אֶת לְבָבִי וַתְּנַהֵג
אֶת בְּנֹתַי כִּשְׁבֻיוֹת חָרֶב: לָמָּה נַחְבֵּאתָ
לִבְרֹחַ וַתִּגְנֹב אֹתִי וְלֹא הִגַּדְתָּ לִּי וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בְּשִׂמְחָה וּבְשִׁרִים
בְּתֹף וּבְכִנּוֹר: וְלֹא נְטַשְׁתַּנִי לְנַשֵּׁק לְבָנַי וְלִבְנֹתָי עַתָּה הִסְכַּלְתָּ
עֲשׂוֹ?".
לבן משתמש במניפולציות רגשיות כדי
למנוע מיעקב את מה שמגיע לו. לבן בוחר להראות כמה הוא המסכן
בסיפור, וכמה חסר לו הנשיקה מבנותיו? (ממש להוזיל דמעה). במקום להודות שהוא שיקר
את יעקב כל כך הרבה שנים.
2.
פרעה
מאשים את משה
בפרשת בא, אחרי מכת חושך, פרעה כבר
הודה כמה פעמים שהוא ועמו רשעים, ובמקום לבקש סליחה ולשחרר את בני ישראל הוא מאשים
את משה (שמות
י, כח-כט):
"לֵךְ מֵעָלָי הִשָּׁמֶר לְךָ אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ
פָנַי תָּמוּת: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֵּן דִּבַּרְתָּ לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ".
משה אשם בעשר המכות. תראו לאיזה רמה של שקר פרעה הגיע.
3.
אחאב
מאשים את אליהו
אחאב
מסית את עם ישראל לעבוד עבודה זרה, ואליהו מודיע לו שלא יהיה מטר בגלל מעשיו. לאחר
3 שנים במקום לחזור בתשובה, פונה לאליהו ומאשים אותו (מלכים א פרק יח, יז): "וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֵלָיו הַאַתָּה
זֶה עֹכֵר יִשְׂרָאֵל". אחאב בחר איך לראות את המציאות. במקום
להאשים את עצמו האשים את אליהו.
4.
פשחור
מאשים את ירמיהו
לאחר שירמיהו (פרק יט, טו) מוכיח את העם: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל
הִנְנִי מֵבִיא אֶל הָעִיר הַזֹּאת וְעַל כָּל עָרֶיהָ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי
עָלֶיהָ כִּי הִקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם לְבִלְתִּי שְׁמוֹעַ אֶת דְּבָרָי".
במקום לחזור בתשובה, פשחור הכהן האחראי על המקדש מכה את ירמיהו (ירמיהו כ, א-ג):
"וַיַּכֶּה פַשְׁחוּר
אֵת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא". למה להרביץ לו?
לסיום
ראינו
שרשעים תמיד מסבירים למה הם צודקים. משום שבכל מציאות בחיים אפשר להסתכל באופנים
שונים.
בימינו,
התקשורת קובעת מה צודק ומה לא צודק, מה מוסרי ומה לא מוסרי, מי המסכן ומי המתאכזר.
אנו מחויבים להגביה את המבט, להקשיב למשה אמת ותורתו אמת, ודרכה לברר איך לראות
נכוחה את האמת.
תגובות
הוסף רשומת תגובה