פרשת צו - כולם זקוקים לתמריצים
בס"ד
פרשת צו – כולנו צריכים תמרצים
פרשתנו פותחת במילים (ויקרא פרק ו, א-ב):
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: צַו
אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה".
ומבאר רש"י "אין צו אלא לשון
זרוז מיד ולדורות. אמר ר' שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס".
דהיינו שכיוון שהעולה עולה כולה לה' ואין לכהן חלק בה צריך לזרז אותו יותר.
ויש לשאול, וכי אנו חושדים באהרון הכהן ובניו
שיתעצלו בהקרבת הקורבנות בגלל שלא יקבלו עוד בשר? הרי הם ממילא מקבלים בשר רב
מהשלמים?
וביאר
הרב גלינצקי (והגדת עמ' 103), שאכן
כך נטיית הנפש האנושית שגם מתנה קטנה מפעילה עלינו לקבל החלטות מסוימות,
ולכן דווקא בקורבן העולה צריך להזדרז.
ניתן
לראות זאת במספר דוגמאות:
א.
איסור
לקיחת שוחד אפילו פרוטה, ואפילו אם השופט מודיע לצד השני שהוא קיבל את הפרוטה,
נפשו של אדם עשויה לנטות לכיוון מסוים.
ב.
עשיו
הרשע היה עשיר גדול מאוד, עד כדי כך שלא הספיקה ארץ ישראל להשאיר אותו ואת יעקב
יחדיו, והגיע עם 400 איש, וויתר על נקמה של 20 שנה, בגלל כמה כבשים ועיזים.
ג. יעקב אבינו, שומע שאיש אדוני הארץ דיבר קשות אל בניו, ומציע להם תביאו לאותו שליט (העשיר ביותר בעולם באותה העת) מעט צורי, מעט דבש, נכאת ולט, בטנים ושקדים" – ללמדנו שפיתוי קטן עשוי להפיל את עשירים הגדולים.
ד.
בשעה
שאדם הולך לחנויות מסוימות מגישים לו סוכריות קטנות. בעלי החנויות יודעים שלקיחת
הסוכריה בחינם תביא את האדם לקנות את המוצר שהם מוכרים.
ניתן
ללמוד מכך על טבע האדם כמה מילה קטנה, מתנה קטנה יכולה להשפיע עליו באופן מהותי.
וכן
כותב הרמב"ם בהקדמה לפרק חלק: "שים בדעתך כי נער קטן הביאוהו אצל המלמד ללמדו תורה
ויאמר לו קרא ואתן לך אגוזים או תאנים ואתן לך מעט דבש... וכשיגדיל ויחזיק שכלו ויקל
בעיניו אותו הדבר... יזרזו אותו ויעוררו תאותו באותו דבר החמוד ויאמר לו מלמדו קרא
ואקח לך מנעלים יפים או בגדים חמודים ובזה ישתדל לקרא לא לעצם הלימוד... וכאשר יהיה
שלם בשכלו יותר ויתבזה בעיניו זה הדבר גם כן ישים נפשו למה שהוא גדול מזה ואז יאמר
לו רבו למוד פרשה זו או פרק זה ואתן לך דינר א' או שני דינרין ובכך הוא קורא ומשתדל
ליקח אותו הממון... וכשיהיה דעתו גדול ונקלה בעיניו זה השיעור ויודע שזה דבר נקל יתאוה
למה שהוא נכבד מזה ויאמר לו רבו למוד כדי שיכבדוך בני אדם כגון פלוני ופלוני והוא קורא
ומשתדל כדי להשיג מעלה זו ותהיה התכלית אצלו הכבוד שיכבדו אותו בני אדם וינשאוהו וישבחו
אותו. וכל זה מגונה ואמנם יצטרך למעוט שכל אדם שישים תכלית החכמה דבר אחר זולתי
החכמה... ועל למוד כזה אומרים חכמים שלא לשמה".
אך זה טבע האדם ש"מתוך שלא לשמה
בא לשמה" ובמעט חיזוק מצליח לפעול ולעשות את מה שהוא יודע שנכון וטוב בעבורו.
אם חז"ל אמרו ש"ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס" נשתדל להזדרז בשני העניינים שיש בהם חשיבות לקראת ערב חג הפסח:
א.
קמחא דפסחא.
ב. "ושמחת בחגך". לפעמים שוכחים בתוך כל העומס. לקיים מצוות עשה של "ושמחת
בחגך"! איך מקיימים זאת? גברים ביין ובשר (אני לא דואג). נשים בקניית מתנה
לכבוד החג בגד / תכשיט. כולנו צריכים תמריצים. מעבר לחיוב ולהכרת הטוב. גם משהו
קטן יכול לחולל מהפך עצום.
אנו נמצאים כעת בערב חג פסח, כל כך חשוב שנדע להוקיר תודה ולו במשהו קטן לבני המשפחה שעמלו קשה לטובת ההכנות לפסח. כמה חשובה המתנה הקטנה כדי לשנות את כל האווירה שלפעמים הופכת להיות קצת קודרת בערב החג. לתת מתנה לילדים על השקעתם ורצונם. וכל זה מלבד החיוב שיש בכך במצוות עשה "ושמחת בחגך" לקנות לאישה תכשיט או בגד לכבוד החג.
תגובות
הוסף רשומת תגובה