בס"ד

פרשת תזריע – היחס למדינת ישראל

היחס למדינה

ישנו דיון גדול בשנים האחרונות בתוך הציבור הדתי והחרדי, האם מדינת ישראל היא מעשה ה' או חלילה מעשה שטן. האם היא "ראשית צמיחת גאולתנו" או "ראשית צניחת גאולתנו"?

ברצוני להציע תשובה לכך מתוך הפרשה.

 

תהליכים הפוכים בלידה

בפרשתנו מסופר על שתי קורבנות שמקריבה היולדת: חטאת ועולה.

במהלך הלידה מתרחשים שני אירועים משמעותיים אך הפוכים במשמעותם:

א. הלידה מלווה במציאות לא נעימה - דם, זעקות בכי ואוירה מתוחה.

ב. נשמה חדשה שמגיעה לעולם.

 

התורה מחנכת אותנו להתייחסות מורכבת לאירוע הזה. היולדת מביאה שני קורבנות:

א. קרבן חטאת - על מצבה הפיזי הנמוך שטימא אותה, על הכאב, הבכי, המשבר, ואף שאולי גרם לה להישבע שלא ללדת שוב (כדברי רשב"י בגמרא נדה לא ע"ב).

ב. קרבן עולה - שבו היולדת מתעלה בעקבות המעמד הרוחני המשמעותי שהייתה שותפה לו, יצירת חיים חדשים.

 

התורה אינה מתעלמת מהאירועים הסביבתיים שהיו בלידה, אולם מחנכת אותנו לראות את התגלות וההתעלות ששורה בעקבותיהם.

 

הכרת הקשיים והתקרבות ליעד

גם בלידתו של עם, יש הבוחרים להתמקד רק בצדדים המאוסים שיש בתהליך, ולעומתם אחרים מתעלמים מהזוהמה המלווה את בניין האומה ולידת העם בארצו.

 

התורה מבקשת מאתנו לראות את הדברים במבט גבוה - להקריב קרבן חטאת על כל הצדדים המלוכלכים והמצערים שבמציאות הלאומית ובד בבד להקריב קרבן עולה של שאיפה להעלות את המדינה למקומות גבוהים יותר.

 

ההבדל בין הקורבנות

יש לשים לב להבדל משמעותי בין הקורבנות, התורה דורשת (ויקרא יב, ו): "כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה, וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת".

קורבן החטאת הוא קטן (עוף), קורבן העולה הוא כבש. העיקר והחשוב זה העולה, אך לא לשכוח שיש גם חטאת.

 

הרב קוק כותב בספרו "אורות" (עמ' קמט) כותב:

"האהבה הגדולה שאנחנו אוהבים את אומתנו, לא תסמא את עינינו מלבקר את כל מומיה, אבל גם אחרי הביקורת היותר חופשית הננו מוצאים את עצמיותה נקיה מכל מום, כולך יפה רעיתי ומום אין בך".

אין ספק שיש הרבה מה לתקן במדינה, יש הרבה על מה להקריב קרבן חטאת, אבל חייבים להקריב קורבן עולה. להצליח להתעלות לקדם ולהתקדם.

 

לידה דומה לזריעה

פרשתנו מתארת את טומאת היולדת (ויקרא יב, ב): "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה". למה מקשרים בין הלידה לזריעה?

אישה שהחליטה ללדת הוא זורעת. כפי שהחקלאי זורע זרעים ואיננו יודעים כיצד הצמח יגדל, כך ההחלטה להוליד ילד לעולם זו זריעה. אינני יודעים כיצד הילדים יצאו החוצה: האם הילד יהיה בריא או חולה, חכם או טיפש, יפה או מכוער, צדיק או רשע. האם יהיה לנו מספיק כסף כדי לגדל אותו, האם נצליח לעמוד במשימה. ההחלטה לזרוע זו החלטה ללא יכולת חזרה. ההחלטה לזרוע זה לקחת סיכון, זה להאמין שייצא משהו טוב מהתינוק שרק כעת נולד.

האישה מיד מקריבה קורבן חטאת וקורבן עולה. כבר בתחילת הדרך היא יודעת שיהיו נפילות ויהיו חטאים, אך תהיה גם עלייה וזה העיקר.

 

היחס לתהליך הגאולה

גם ביחסנו לתהליך הגאולה שמתרחש לנגד עינינו, חושבני שחייבים להסתכל במבט אמוני הכולל שני מבטים:

מחד, מחאה על כל העוולות המתרחשות בה בכל הזירות כולם, כנגד קורבן חטאת. 

מאידך, הודיה גדולה על הנס העצום שאנו זוכים לראות בחזרת עם ישראל לארצו וכל הכולל בכך. לעלות ולהתעלות, כנגד קורבן העולה, שהוא הקורבן העיקרי.

 

לסיום

מבט מורכב זה, מאפשר לנו לשמוח בלידה המתחדשת לנגד עינינו, כשמחת הורים על לידת ילדיהם. ויחד עם זה, לאפשר את השמירה, הביקורת והמחאה על העוולות המלוות לתהליך הגאולה.