בס"ד

פרשת שמיני - השפעת האכילה על האדם

מדוע נאסר לאכול מאכלות אסורות?

בפרשתנו מובאים אלו בעלי חיים אסור לעם ישראל לאכול. וצריך להבין, מדוע לעם ישראל ישנם הגבלות ונדרשת כשרות למאכלים, ואילו לשאר אומות העולם האכילה הינה חופשית? מדוע החמיר אתנו ה' באיסורי אכילה?

וראיתי בשם הרב שלמה לוי שליט"א, שהתשובה לכך תובן על פי משל: שני חברים שגרו בסמיכות זה לזה בכפר מרוחק, חלו במחלה נוראית שריתקה אותם למיטה. רופא הכפר לא ידע כיצד למצוא מזור למחלתם ובצר לו הזמין רופא מומחה מן העיר. הגיע הרופא לראשון, בדק, חקר ופסק: "אינך מוגבל כלל וכלל - אתה יכול לאכול כל שתחפוץ!" נדהם החולה ושאל: "הכל? גם ממתקים וגם מטוגן?!" השיב הרופא: "בוודאי! אכול כל מה שתחפוץ".

משהגיע הרופא לחולה השני בדק, חקר ופסק: "עליך להינזר ממגוון מאכלים: מתוקים, מלוחים וכל דבר המכיל את מגוון הפריטים שכתובים לך כאן" ותוך כדי הוא מגיש לחולה רשימה של 35 מרכיבים שמצויים בהמון מאכלים. החולה שכבר הספיק לשמוע שחברו קיבל יד חופשית בכל מה שקשור לאוכל, התעצבן ושאל: "סליחה דוקטור! הרי אני וחברי חולים באותה מחלה. מדוע לו אפשרת לאכול ככל אשר תאבה נפשו ואילו עימי אתה מחמיר כל כך?!"

חייך הרופא ואמר תוך שהוא רוכן לאוזנו של המטופל: "לחברך, אין כל סיכוי, ובעוד כמה ימים הוא ימות. אבל מצבך יכול לאפשר לך לחיות עוד שנים ארוכות במידה ותשמור על הינזרות מכל אשר כתבתי לך". שמח החולה ולמעשה הבין שההגבלה העכשווית, תאפשר לו הנאה עתידית לעוד שנים רבות.

 

מעלת עם ישראל על פני עמים אחרים

הנמשל למשל לעיל, הוא שלאומות העולם, ישנה מגבלה של התעלות והתקדשות, ולכן הותר להם לאכול מכל מה שהם רוצים. לעומת זאת, לעם ישראל הקב"ה אפשר להתעלות, להתקדש ולהתקרב אליו, ולזכות לחיי נצח בעולם הבא. שמירת איסורי האכילה נועדה לזכך אותנו, ולתת לנו לזכות לחיי נצח.

 

מאכל טמא מטמטם את נפש האדם

בגמרא מובא (יומא לט ע"א):

"תנא דבי רבי ישמעאל: עבירה מטמטמת לבו של אדם, שנאמר "ולא תטמאו בהם ונטמתם בם" אל תקרי ונטמאתם אלא ונטמטם (מלשון טמטום)".

רואים מכך שאכילה טמאה לא רק שמטמאת את האדם, אלא פוגעת לו בחשיבה ובדעת הישרה.

 

חומרת איסור מאכלות אסורים

הרב משה חיים לוצאטו בספרו מסילת ישרים (פרק יא) כותב על חומרת אכילת מאכלות אסורים:

"המאכלות האסורות מכניסים טומאה בלבו ובנפשו של אדם עד שקדושתו של המקום ברוך הוא מסתלקת ממנו... והמאכלות האסורות יתרות בזה על כל האיסורים, כיון שהם נכנסים בגופו של האדם ממש ונעשים בשר מבשרו. והנה מי שיש לו מוח בקדקדו, יחשוב איסורי המאכל כמאכלים הארסיים (המורעלים) או כמאכל שנתערב בו איזה דבר ארסי. כי הנה אם דבר זה יארע, היקל אדם על עצמו לאכול ממנו אם ישאר לו בו איזה בית מיחוש ואפילו חששא קטנה? ודאי שלא יקל".

 לדבריו, צריך להתייחס אל המאכלים הטמאים כמאכלים מורעלים שפוגמים בנפשנו ממש.

 

השפעת האוכל על האדם

מדברי חז"ל עולה שאוכל טמא משפיע על החשיבה וההשקפה. וכן כתוב במדרש רות רבה (פרשה ו):

"אמרו עליו על אלישע בן אבויה, שלא הייתה העזרה ננעלת על איש חכם וגיבור בתורה בישראל כמותו, וכיון שהיה מדבר ודורש בלשכת הגזית או בבית המדרש של טבריא, היו כל החברים עומדים ומאזינים לדבריו, ואחר כך באים ונושקין אותו על ראשו".

בשלב מסוים של חייו כפר אלישע בן אבויה בתורה, ומאז ואילך הוא נקרא "אחר". מה קרה פתאום?!

בתלמוד ירושלמי מובאת הסיבה: אימו, כשהייתה מעוברת בו, הייתה עוברת על בתי עבודה זרה, והריחה מאותו המין (מבשר חזיר). והיה אותו הריח מפעפע בגופה כארס של נחש. נכנסה וטעמה מאותו תבשיל. בשל אותה טעימה שנכנסה בגופה וניזון ממנה אלישע בנה, ההשפעה הגיעה אליו. ועל אף שהיה גדול הדור, שכולם קמו לכבודו, פרק לתרבות רעה. ניתן לראות מכאן את חשיבות ההקפדה על אכילה טהורה.

 

אוכל טהור משפיע לטובה

כפי שאוכל טמא משפיע לרעה, אוכל טהור וכשר משפיע על החשיבה וההשקפה לטובה. ניתן להביא לכך ראייה משרה אימנו, שאחר לידת יצחק נאמר בתורה: "הניקה בנים שרה". ופירש רש"י:

"מהו לשון בנים ברבים? אלא שביום המשתה הביאו השרות את בניהן עמהן והניקה אותן. שהיו אומרות לא ילדה שרה אלא הביאה אסופי מן השוק".

ומבאר המדרש שכל אלו שהניקה אותם אחר שגדלו התגיירו תחת כנפי השכינה. לומדים מכאן איך היניקה הטהורה משפיעה על נפש האדם.

 

סיפור על שמירת צדיקים מאכילה אסורה

מובא בספר "וקראת לשבת עונג"  על מקרה שארע בעיר ווילנא: בערב שבת, שעה לפני הדלקת הנרות, התעוררה בביתו של ר' חיים החייט, שהיה שכנו של הגאון ר' אליהו מווילנא זצ"ל, שאלה על העוף, אם כשר הוא או שמא אסור באכילה.

שלח ר' חיים החייט את אחד מילדיו אל הגאון מוולינא, לשאול האם העוף כשר? הגאון פסק כי העוף אסור באכילה.

אשתו של ר' חיים, אשר לא ידעה שבעלה שלח לשאול את הגאון שלחה את בנם השני שילך לשאול את הרב שמואל, רבה של ווילנא על כשרותו של העוף. הלך הילד אל הרב, והנה רב העיר (הרב שמואל) הכשיר את העוף.

נבוך היה ר' חיים החייט ולא ידע כיצד לנהוג, לבסוף אזר עוז בנפשו ומיהר לביתו של רבי שמואל וסיפר לו את אשר אירע. אמנם הוא הכשיר, אולם הגאון הטריף. מה עושים? "העוף כשר למהדרין!" עמד רבי שמואל על דעתו, וכדי להוכיח לך את דברי, נבוא אני והגאון אל ביתך בליל שבת, ונטעם שנינו מהעוף.

בליל שבת נכנס רבי שמואל לביתו של הגאון ואמר: "מורי ורבי, עפר אני תחת כפות רגליך. אולם כאן, בקהילה, קבלוני עליהם לרב, וכיון שפסקתי להכשיר את העוף, מבקש אני מכבודו, שיבוא עמי לביתו של ר' חיים ונטעם שנינו מהעוף!".

הגאון, ברוב ענוותנותו, הסכים וכך הלכו שניהם יחדיו לביתו של ר' חיים. ר' חיים התרגש מאוד משני אורחיו הגדולים, ואשתו מיהרה והגישה להם את קערת התבשיל ובה העוף. והנה, בשעה שהניחה האישה את הקערה עם העוף על השולחן, נפלה פתאום רשת הנרות, שהייתה על השולחן, הישר לתוך הקערה, הנרות נמסו לתוך התבשיל, ואי-אפשר היה לאכול ממנו כלל. ויהי הדבר לפלא.

כך ניצל הגאון מאכילת דבר איסור, לפי שאין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה לצדיקים, כפי שכתוב: "רגלי חסידיו ישמור" (שמואל א, ב, ט).

 

לסיום

אם נפנים את מעלת ההקפדה על המאכלים שאנו אוכלים, מלבד ההתקרבות לה', נזכה לשכל וחשיבה ישרה וטהורה.