פרשת ראה - זהירות מאביונות

 בס"ד

פרשת ראה – זהירות מאביוניות

סתירה בין הפסוקים

בפרשתנו אחר הציווי על שמיטת הכספים, ישנה הבטחה שאם נקיים מצווה זו לא יהיו בנו אביונים (דברים פרק טו, ד):

"אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ ה' בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ".

אך לכאורה ניתן להקשות שהבטחה זו סותרת פסוק שמובא שבעה פסוקים אח"כ (דברים פרק טו, יא):

"כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ"; וממילא לא מובן, האם יהיה תמיד אביונים או שלא יפסקו?

רש"י על הפסוק מביא את מדרש התנאים שמקשים קושיה זו ומתרץ על פי המדרש:

"בזמן שאתם עושים רצונו של מקום - אביונים באחרים ולא בכם, וכשאין אתם עושים רצונו של מקום - אביונים בכם".

דהיינו שההבטחה היא תלויה במעשים שלנו, שאם נעשה את רצון ה' לא יהיו בנו אביונים, ואם לא נעשה את רצון ה' יהיו לנו אביונים.

 

אסור לאדם להיות אביון

הגמרא במסכת בבא מציעא (דף לג עמוד א) מושכת את משמעות הפסוק "לא יהיה בך אביון" לכיוון אחר, מהבטחה לציוויי, שאסור לאדם להביא עצמו לידי אביונות. דין זה נלמד בהלכות השבת אבידה:

משנה: אבדתו ואבדת אביו - אבדתו קודמת, אבדתו ואבדת רבו - שלו קודם...

גמרא: מנא הני מילי? - אמר רב יהודה אמר רב: אמר קרא "אפס כי לא יהיה בך אביון" - שלך קודם לשל כל אדם.

על פי זה, רש"י ביאר בגמרא במקום אחר (סנהדרין דף סד עמוד ב) את הפסוק: "לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן":

"הזהר בעצמך שלא תבא לידי עניות".

 

הסיפור של אילפא ור' יוחנן

על פי הבנה זו, ניתן לעמוד על סיפור מיוחד שמופיע בגמרא במסכת תענית (דף כא עמוד א):

אילפא ור' יוחנן היו יושבים ולומדים תורה, והיה מצבם הכלכלי דחוק.

אמרו: נקום ונלך לעבוד ונקיים בעצמנו את דברי הפסוק: "אפס כי לא יהיה בך אביון".

הלכו וישבו תחת קיר רעוע וישבו לסעוד. באו שני מלאכי השרת לידם, ושמע ר' יוחנן שאומרים אחד לשני: נזרוק עליהם את הקיר הזה, משום שמניחים את חיי עולם הבא (התורה) ועוסקים בחיי שעה (פרנסה).

אמר השני: תניח להם, שיש אחד שתעמוד לו השעה.

שאל ר' יוחנן את אילפא אם הוא שמע משהו, ומכיוון שאילפא אמר שלא שמע, הבין ר' יוחנן שעליו הם דברו. ואמר לאילפא: שהוא חוזר והולך לקיים בנפשו "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ". וכך עשה וחזר ללמוד תורה.

במשך הזמן ר' יוחנן הפך להיות ראש הישיבה.

כשחזר אילפא אמרו לו: אם היית חוזר ללמוד אתה היית משמש כראש הישיבה.

שמע זאת אילפא ותלה עצמו בתורן הספינה, ואמר אם יש מישהו שיכול להקשות עליי קושיה ולא אענה לו אטביע עצמי בים.

שאל אותו אותו סבא (אליהו הנביא) שאלה, וענה לו אילפא כראוי.

 

לכאורה יש לשאול על סיפור זה מספר שאלות:

א.    מדוע דינם של ר' יוחנן ואילפא מוות, רק בגלל שהלכו לעבוד?

ב.     מדוע ר' יוחנן לא שיתף את אילפסא בשיחת מלאכי השרת?

ג.      זה לא הוגן שאילפא לא זכה לחזור ולהיות ראש ישיבה, הרי הוא לא שמע את שיחת מלאכי השרת?

ד.     מה הפירוש הנכון שאדם צריך לקיים בעצמו "אפס כי לא יהיה בך אביון" או "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ"?

ה.     האם אדם צריך לעבוד לפרנסתו או ללמוד תורה? מי צדק אילפא או ר' יוחנן?

ו.      מדוע חשוב לאילפא להוכיח שגם הוא יודע תורה?

ז.      מדוע אילפא החליט לטפס דווקא לתורן הספינה?

ח.     מדוע הגיע אליהו הנביא בכבודו ובעצמו לשאול את אילפא שאלה, ולהוכיח שאילפא צודק?

ט.    מה המשמעות של השם "אילפא"?

 

 

ונראה לומר שכל יהודי צריך ללמוד תורה, אך יש יהודי שדרכו היא דרך של גדילה בבית המדרש, ויש אחד שדרכו היא לעבוד לפרנסת אנשי ביתו. ר' יוחנן היה צריך להיות ראש ישיבה, וברגע שעזב את ייעודו והלך למסחר, חרץ דינו למוות. לעומת זאת אילפא שהיה גם גדול בתורה, היה צריך למצוא את ייעודו בתוך עולם המסחר, יחד עם לימוד תורה כל הזמן. וממילא השאלות מיושבות:

א.    דינו של ר' יוחנן מוות, משום שה' ייעד אותו לגדול בתורה, ולשמש כראש ישיבה. לעומת זאת, אילפא היה צריך לשלב תורה עם דרך ארץ, ואין בכך פחיתות מעלה.

ב.     ר' יוחנן הבין שאם הוא רק שמע את שיחת מלאכי השרת, כנראה שהם כוונו רק אליו, ולכן לא שיתף בהם את אילפא, שדרכו בחיים צריכה להיות שונה.

ג.      אילפא לא שמע את שיחת מלאכי השרת, כי לא היה צריך לשמוע, משום שתפקידו, לקיים "לא יהיה בך אביון", ולחיות ברווחה ובשמחה, תוך כדי שעוסק בתורה.

ד.     כל יהודי צריך לבדוק בעצמו האם עניינו בחיים זה התגדלות רק בתורה, או צמיחה מתוך תורה ויציאה לחיים מעשיים.

ה.     אין כאן שאלה מי צדק. כל אחד צריך למלא את ייעודו בחיים.

ו.      אילפא רצה להראות שאף שהוא עסק במלאכה תורתו לא נחלשה ולא ירדה. הוא עדיין עסק בתורה ולא חי במציאות דיעבדית אלא לכתחילה, והוכיח שהוא זוכר את תלמודו, ואין חיסרון מצד עצמו.

ז.      ייתכן שתורן הספינה מסמל את הקורה שמחזיקה את המפרש שמושיט את הספינה. ללמדנו אילפא מרגיש שהוא גם מוביל את הספינה. גם עולם המעשה שלו משמעותי וחשוב.

כמו כן, ניתן להוסיף שהתורן של הספינה מבטא את החזקת המפרשים, וכל תנועת המפרשים היא ע"י הרוח. ללמדנו שאילפא מרגיש שאף שהוא הולך לעבוד, אנשי העשייה משמשים כעמודים להחזיק את העולם הרוחני של עם ישראל.

ח.     לשם כך הגיע אליהו הנביא כדי להוכיח לכולם שאילפא גדול בתורה. ואף שאינו משמש בתפקיד ראש ישיבה, ואף שהוא עוסק במלאכה, הוא רצוי וגדול בעיניי ה' כי הוא מממש את הפוטנציאל שה' טמן בתוכו.

ט.    אילפא בעברית זה אלוף. שמשמעותו מובחר, גדול, חזק, מנהיג: עיין רש"י ירמיהו פרק יא: "ואלוף כמו שגר אלפיך (דברים כח) ... ומנחם פתר ככבש אלוף כבש גדול (ע' בתהלים נ"ח בפרש"י) ויונתן מסייעו שתירגם כאימר בחיר:". וכן דרשת המילה "אלוף" לכאורה בעברית היא מנהיג, כפי שכתוב בפסוקים (בראשית פרק לו, מ): "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת אַלּוּפֵי עֵשָׂו לְמִשְׁפְּחֹתָם לִמְקֹמֹתָם בִּשְׁמֹתָם אַלּוּף תִּמְנָע אַלּוּף עַלְוָה אַלּוּף יְתֵת". וכן ירמיהו פרק ג, ד:

י.      "הֲלוֹא מֵעַתָּה קָרָאת לִי אָבִי אַלּוּף נְעֻרַי אָתָּה". וכן נאמר במסכת אבות (ו,ג) שקרא דוד לאחיתופל: "רבו אלופו ומיודעו שנאמר (תהלים פרק נה פסוק יד): "וְאַתָּה אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי אַלּוּפִי וּמְיֻדָּעִי:".

 

ועדיין צריך להבין כיצד האדם יגלה את ייעודו בחיים? וכן האם נכון שאדם ילמד תורה מתוך דחק, סבל וייסורים?

אולי ניתן לענות על שאלה זו דרך הפסוק שעסקנו בו: "אפס כי לא יהיה בך אביון". כל האביונות היא תלויה בך (באדם). אם אדם מרגיש אף כשחסר לו שהוא שמח בחלקו, הוא כבר לא אביון, אך אם הוא חי בעוני וקשה לו ורע לו, אסור לו לחיות כך, וזה סימן שהוא צריך למצוא את ייעודו במקום אחר.

וממילא גם הסתירה בין הפסוקים מיושבת: כל אחד צריך להיות בבחינה שלו, אחד מקיים "כי לא יהיה בך אביון" על ידי שעוסק בפרנסה (אילפא). ואחד מקיים בעצמו "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ", אף שהיה מבחינה ארצית גשמית בקום של אביון  (ר' יוחנן), הוא שמח בחלקו, כי זה ייעודו ולכן הוא כלל לא אביון.

 

הסבר על פי תורת החסידות

אולי ניתן ליישב את הסתירה בין הפסוקים, על פי תורת החסידות כך:

"כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן" – כל האביונות היא תלויה בך. התורה מצווה אותנו שאסור לאדם להכניס בליבו תחושת אביונות ומסכנות. צריך לגרש את הייאוש מליבנו, את המסכנות והעליבות, ולהתחזק בשמחה.

למה? "כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ" – בצד הארצי תמיד יש על מה לבכות, תמיד יש חסרונות, ולכן תמיד צריך עוד, אין שלימות בצד הארצי. אך מי שאוחז בצד השמימי, מסתכל כלפי ה' יתברך, יש לו אמונה, יש לו שפע ועושר בלי סוף.

 

 

סיכום:

הבאנו שלושה הסברים לסתירה בין הפסוקים:

	"אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן"	"כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן מִקֶּרֶב הָאָרֶץ"
רש"י על פי המדרש	כשמקיימים את התורה	כשלא מקיימים את התורה
ע"פ הסיפור של ר' יוחנן ואילפא	אסור להיות עני	מותר לסבול מבחינה גשמית, כשיש תחושת שמחה וסיפוק
ע"פ תורת החסידות	אסור להיות בעצבות וייאוש	משום שתמיד יש על מה להתלונן כשמסתכלים רק במבט ארצי.

 

שנזכה תמיד לקיים את התורה, להסיר מעצמנו את כל האביוניות, ונהיה שמחים בחלקנו.