פרשת פינחס - האם פינחס פעל באימפולסיביות?
בס"ד
פרשת
פינחס - האם פינחס פעל באימפולסיביות?
האם למעשה
פינחס קדמה ממחשבה?
בסוף
פרשת בלק מופיע מעשה נועז שעשה פינחס ובכך נעצרת המגפה מעם ישראל (במדבר
פרק כה, ז-ח):
"וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם
מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ. וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה
וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר
הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".
בפשטות הפסוקים, רואים שפינחס מחליט
לקחת את החוק לידיים ולקום ולעשות מעשה של מחאה על חילול ה' שקורה בעולם. פעולה
שניתן להחשיבה בתחילה כחוסר מחשבה רבה שבאה מתוך אינסטינקט של כעס וחוסר שליטה.
אך חז"ל מלמדים אותנו שהדברים היו
נראים קצת אחרת.
מה זה לפלל?
בספר תהלים (פרק
קו, ל-לא) ישנו
פסוק מאוד מעניין אחר תיאור כל מה שעברו ישראל במדבר:
"וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה: וַתֵּחָשֶׁב לוֹ לִצְדָקָה לְדֹר וָדֹר עַד עוֹלָם:"
אנו
רואים מלשון הפסוק שפינחס "עמד". הוא עצר, וחשב על מעשיו. לא מדובר כאן
על מעשה בלי מחשבה.
כמו
כן, לא כתוב שהוא הרג אלא "ויפלל". למילה לפלל ישנם שתי הבנות בדברי חז"ל:
א. תפילה ב. דין.
מצד
אחד הגמרא במסכת ברכות (דף ו עמוד ב), מבארת את המילה במשמעות של תפילה. שפינחס
התפלל:
"אין עמידה אלא תפלה, שנאמר: ויעמוד פינחס ויפלל".
כפי
משמעות המילה בימינו על פי המילון: "פילל - ביקש בליבו, קיווה, ייחל".
ויפלל מלשון דין
ישנו
הסבר נוסף. הגמרא במסכת סנהדרין (דף מד
עמוד א) כותבת כך:
"כתיב 'ויעמד פינחס ויפלל ותעצר המגפה', ואמר רבי אלעזר: ויתפלל
לא נאמר, אלא ויפלל - מלמד שעשה פלילות {דין (רש"י)} עם קונו; בא וחבטן לפני המקום, אמר לפניו:
רבונו של עולם, על אלו יפלו עשרים וארבעה אלף מישראל? דכתיב ויהיו המתים במגפה ארבעה
ועשרים אלף."
דהיינו
מלשון עשיית דין, כפי שכתוב בפסוק (שמות
פרק כא, פסוק כב): "וְנָתַן בִּפְלִלִים". וכפי
המילה הידועה עד היום "פלילים" במשמעות של עבירה על החוק באופן
חמור.[1]
הפרשנים
על הפסוק חלוקים עם מי עשה פינחס דין:
- מהגמרא משמע
שעשה דין מול הקב"ה.
- מהאלשיך הקדוש
משמע שעשה דין מול משה רבנו, שהורה הלכה בפני משה ואמר לו: "הבועל
ארמית קנאים פוגעין בו".
- מבעל המצודות דוד והרד"ק משמע שעשה
דין מול זמרי בן סלוא.
סיכום
ההסברים
למדנו שפינחס
לא סתם בא והרג את הנואפים מחוסר מחשבה. אלא עסק בלפלל. בכל המשמעות של המילה.
ראשית התפלל לה', שיצליח דרכו, ויסיר את התועבה מעם ישראל.
אח"כ
עשה דין, ודרש את האמת. למד את הסוגיה, ועשה דין הן בפני ה' בטענה על חוסר
הוגנות, הן בפני משה בדיון הלכתי מה דינם של הנואפים, והן בפני הנואפים שעשה בהם
את הדין הראוי להם.
ומתוך
כך יצא לקרב נגד הנואפים להצלת עם ישראל.
שלושת
הנקודות הללו אנו זקוקים להם בכל עת של חוסר אונים:
א.
להרבות
בתפילה.
ב.
ללומד
את הסוגיה היטב, לחשוב מה ה' רוצה ממני.
ג.
לדון ולהתייעץ
לפני שנגשים לעשות.
מבט כזה על פנחס נותן לנו להבין שלא מדובר על אדם
אימפולסיבי, אלא אדם שקול ש"עמד", שקל, למד, דן התפלל ואחר כך יצא לבצע
את מעשיו.
בתפילה שנזכה לכוון עצמנו לשם שמים.
[1]
(גם על
הפסוק שאומר יעקב אבינו ליוסף (בראשית פרק מח, יא): "רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי". הפרשנים הסבירו הן
בלשון תפילה, והן בלשון דין.)
תגובות
הוסף רשומת תגובה