פרשת יתרו - גדול או קשה

בס"ד                                                                                  

פרשת יתרו - גדול או קשה

הצעתו של יתרו

בפרשתנו מסופר על המפגש המרגש של יתרו עם חתנו, משה רבנו. תוך כדי מבטו של החותן על עבודת חתנו, הוא שם לב שישנה נקודה שטעונה תיקון יסודי (שמות יח, יז-כד): "לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה" ומיד מציע לו עצה למנות שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות, ומוסיף את השיטה: "וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ".

הרעיון שיתרו מציע מתקבל על ידי משה חתנו, והוא אכן מבצע ומיישם את הרעיון (שמות יח, כד-כז) עם הבדל קטן. משה מצדו אומר: "אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם:".

ניתן לזהות שינוי קל אך משמעותי ביניהם: בעצת יתרו כתוב: " כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל". וביישומו של משה כתוב: "אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה".

וצריך להבין מדוע יתרו מציע שהדברים הגדולים ישפוט משה, ואילו משה, מחליט לשפוט דווקא את הדברים הקשים?

 

ההבדל בין גדול לקשה

נראה להסביר על פי מה שכתב התורה תמימה (הערות שמות יח, לח) שהיום אנו נמצאים במצב שבו יש בית משפט לתביעות קטנות, אח"כ בית משפט מחוזי, ואח"כ בית משפט עליון. וככל שהדיון הוא בנושא יותר "גדול" מבחינה ממונית, הוא נידון בבית משפט יותר חשוב ובעל ערך, אצל המומחים היותר מוסמכים וחשובים.

לא כן היה אצל משה רבנו. משה קבע שאת הדבר "הקשה" יביאו אליו, הדיון על הסכום הכספי הגדול לא עניין אותו. אליו יגיע הדיון שהוא מורכב וקשה לדיינים להכריע, אף אם הוא על פרוטה שחוקה. וכפי שאומרת הגמרא (סנהדרין ח, א): "שיהא חביב עליך דין של פרוטה, כדין של מאה מנה". לא משנה למשה על מה הדיון, אלא משנה האם האמת המוחלטת תצא לפועל, ועל זה הוא ייתן את הדעת.

 

דוד המלך כממשיך דרכו של משה

דרך זו ניתן לזהות גם אצל דוד המלך. על אף עיסוקיו הרבים לא נמנע מלעסוק בטהרת אישה לבעלה, כפי שאומרת הגמרא (ברכות ד, א):

"אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, לא חסיד אני? שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם, ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה".

מבחינת דוד, הדבר החשוב ביותר זה העיסוק בטהרת המשפחה ולא בעבודת פרלמנטרית. כשעוסקים בדבר קודש לא משנה מהי הכמות, העיקר הוא העיסוק בבירור דבר ה' עד תומו.

 

ערכים לא נלמדים מהגויים

נקודה זו לא היה משה יכול ללמוד מיתרו. ניתן ללמוד מהגויים הרבה דברים, אך לא את המהות והערכים. כדברי הפסוק (בראשית ט, כז): "יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת, וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם". אנו מקבלים מיפת את החידושים של העולם. אך הדברים המהותיים לא נוכל לקבל מהגויים. ועל כך נאמר במדרש (איכה רבה פרשה ב, יג):

"אם יאמר לך אדם: 'יש חכמה בגוים' - תאמין... 'יש תורה בגוים' - אל תאמין".

 

"המשפט לא-להים הוא"

ניתן להוסיף שאף בענייני חוקי המשפט שהם היו עשויים להיות דומים מאוד לחוקי המשפט של הגויים התורה מדריכה אותנו שאין לקבל מהגויים (דברים פרק א, יז): "כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא". וכפי שכותב רש"י ע"פ הגמרא (גיטין פח ע"ב)) בתחילת פרשת משפטים:

""וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם", "לפניהם" - ולא לפני עובדי כוכבים".

המשפט הישראלי הוא דבר רוחני שלא נוכל לקבל מהגויים. מסרים רוחניים אנו מקבלים רק מתוך דבר ה'.

 

לסיום

יסוד זה חשוב מאוד בבניין הרוחני שלנו. אנו לומדים הרבה חכמות מהגויים (מתמטיקה, פיזיקה, ביולוגיה ועוד). אך כשבאים לקבל עצה בנושאים מהותיים (חינוך, ערכים, מידות וכדומה) צריך זהירות רבה בכך, חשוב לקבל זאת רק מתוך התורה וחכמיה.

שנזכה בקרוב להבטחת הנביא (ישעיהו א, כו): "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה", לדבוק בדין התורה, ומתוך כך נזכה לגאולה שלמה בקרוב.