בס"ד

פרשת יתרו – תפקידם של עשרת הדברות

לשם מה נאמרו עשרת הדברות?

בפרשתנו מסופר על מעמד הר סיני, ובו פירוט עשרת הדברות שנצטווינו בהם. מעמד המרגש והחשוב בהיסטוריה האנושית בו הא-ל נפגש עם בני האדם.

אך יש לשאול: מה החידוש בעשרת הדברות, הרי כל הדברות הן די פשוטות. אחרי יציאת מצרים צריך לחדש כאלו חידושים פשוטים?! בני ישראל ראו את יציאת מצרים, ראו שאין אלוקים אחרים, כבר הצטוו במרה על השבת, כבר בקורבן פסח הפנימו חשיבות המסורת והקשר עם ההורים, כבר יודעים כמה נורא הוא הניאוף שראו במצרים, כמה נורא להרוג סתם אנשים, כמה נורא לגנוב, אז למה צריך לכתוב זאת? איזה מסר גדול יש בעשרת הדברות הללו?

במפגש ההיסטורי הגדול ביותר בין אלוקים לבני האדם, היינו מצפים למסרים שמימיים של דבקות אלוקית גבוהה, של התקדשות, של הבעת דרישה למסירות נפש לעשות רצונו, או לפחות להעברת מסרים של סודות התורה, אך נקודות כה פשוטות?! לשם כך הגענו למעמד הר סיני?

 

א.         חיזוק הדברים הפשוטים

אכן, דווקא את הדברים הפשוטים צריך לחזק, ובהם צריך להתחזק. חשוב לחזק את הנקודות הבסיסיות הידועות.

כדברי הרמח"ל בהקדמה לספרו מסילת ישרים (הקדמה): "כפי רוב פרסומם וכנגד מה שאמיתתם גלויה לכל, כך ההעלם מהם מצוי מאד והשכחה רבה".

צריך לזכור ולחזק כל הזמן את הדברים הפשוטים: האמונה בה', שבת, כיבוד הורים, לא לגנוב, לא לנאוף, לא לחמוד ושאר הדברים הידועים.

 

ב.           במיוחד כשמתעלים יש לחזק את הבסיס

אם נעמיק בכך, נשים לב, שלפעמים העיסוק בנקודות גבוהות גורם ששוכחים את הדברים הבסיסיים.

לצערנו, ראינו אנשים שהיו "גדולים" מאוד ודווקא הם נפלו בנקודות הכי בסיסיות. ניתן לראות זאת אף בעולם הפוליטי, הרבה שרים גדולים וחשובים נפלו בדברים שרוב העולם לא נופל: שוחד, גזל, ניאוף וכדומה. והן בעולם הקדושה, אצל אנשים שהתעלו בקדושה ושכחו את הנקודות הבסיסיות ביותר. לפעמים, מרוב שעוסקים במקום גבוה היסודות מתערערים. חשוב להתעלות כל הזמן, אך אסור לשכוח את היסודות הפשוטים, כי אחרת ההתעלות היא עקומה.

 

ג.           היחס בין מוסר אלוקי למוסר אנושי

עוד ניתן לומר, שגם בדברים שמובנים במוסר אנושי חשוב שיבואו מתוך דבר ה' כציווי אלוקי.

הרב קוק בספרו אורות הקודש (ח"ג, המוסר ומקורו בישראל פסקה יד) מבאר שברגע שהמוסר והמצוות נעשות מתוך ציווי ה', יש בכך דרגה גבוהה יותר:

"כשיהיה נשגר בלב בני אדם מוסר בלא מקורו האלהי יפחת ויבול, כשם שבא המוסר לעולם על ידי הצנורות האלהיים, כן תמיד יפרה ממנו".

יסוד זה נכון הן מצד הכלל (בבא קמא לח ע"א): "גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה". והן מצד לבטים מוסריים שונים, שהתפיסה האלוקית נותנת לנו מבט גבוה ומרומם יותר להכריע בהם, וכביאורו של הרב קוק במקום נוסף (אורות הקודש ח"ג המוסר האלוהי פסקה א) :

"המוסר של חול איננו עמוק... אין להדרכה זו תפיסה עומדת בפני ההסתערות של תאוות שונות... כי אם שיהיה מודרך על פי המוסר האלהי ". 

נראה שכוונתו לומר שכשיש סתירה בין שני ערכים, ברגע שהדברים באים מתוך ציווי אלוקי ניתן להגיע להכרעות יותר מדויקות. מתוך התבטלות לעשיית רצון ה' בשלמות. אם כך איננו מקיימים את המצוות והמוסר רק כי הוא מובן והגיוני, אלא אנו עושים כל מעשינו מתוך התבטלות לרצון ה'.

 

לסיום

אנו זקוקים לחזק בעצמנו את הערכים והיסודות הבסיסיים לנו, ודרך כך לא נכשל ולא נטעה בשעה שאנו מתעלים בעבודת ה', ונזכה לחיות חיי מוסר ישרים ושלמים מתוך ביטול מוחלט לה'.