פרשת ויקרא - איך מצליחים להתקרב?
בס"ד
פרשת
ויקרא – להקריב כדי להתקרב
· · השאלות הגדולות ביותר בספר ויקרא הם:
o
מה
הסיפור של הקורבנות?
o
קשה
לנו להבין מה זה קורבנות?
o
מה
אשמים הבהמות שאנו מקריבים אותם?
· תשובה: הקרבה זה
הרגע הטוב ביותר של החיים. הכי משמעותי בעולם.
· בזמן המלחמה באוקריינה ראינו מה זו הקרבה. איך
מובילים ילדים יתומים לארץ ישראל אחרי מסע מתיש. איך אנשים נוסעים כדי להכין להם
אוכל. כדי לבנות בתי חולים.
· הרב אברימי וולף נפרד מילדי היתומים באודסה ונשאר
שם עם הזקנים. אפשר היה לראות את הדמעות שלו.
· המילה הקרבה נתפסת בימינו כמו אומללות
"להתקרבן". לתת מעצמי סתם. אבל האמת שכולנו מעריצים את ההקרבה.
· בשביל להתקרב צריך להקריב.
· אם אדם רוצה להתקרב אל ה' הוא לא יכול להישאר
במקום שלו. הוא צריך להקריב מעצמך.
· היכולת לגדול דורשת ממך להקריב מעצמך, לוותר מעט על
משהו בך, ואז תגיע למשהו גדול יותר. כך העולם בנוי.
· בימים האחרונים אנו רואים מה זה אנשים גדולים.
שמוותרים מעצמם למען הצלת יהודים.
· נתן שרנסקי, סבל
שנים ברוסיה. 13 שנים הוא יושב בכלא הרוסי הוא אמר שבוע שעבר:
o
כשהייתי
ילד ברוסיה היתה מילה אחת מסוכנת בתעודה זהות: יהודי. המשמעות הייתה: מכות,
לא תתקבל לאונברסטיה ועוד צרות וסבל.
אבל בימים האחרונים הרבה אנשים היו
רוצים להחליף את הדת שלך ליהודי. כי מי שיהודי יש לו בית מה שאין לאף דת אחרת.
· בימים האחרונים אנו רואים מה זה גיבורים שעוזרים לאחיהם
כדי להינצל מהתופת.
· אם אתה רוצה להתקרב תוותר מעצמך. זה נכון
בזוגיות, זה נכון בקשר שלנו לעם שלנו.
· סיפור על
מעלת הוויתרים:
o
הרב ישראל מאיר לאו בזום עם תלמידי
ישיבת "אורט מעלות". הוא התבקש להעביר מסר לנערי בר מצווה שנאלצו לוותר
על חגיגה גדולה בגלל הקורונה, וסיפר כך:
o
"במשך חודשים התכוננתי וקראתי את
פרשת 'שלח', לקראת בר המצווה שלי", סיפר הרב, שהגיע ארצה כיתום, פליט מן
השואה, וגדל אצל דודו. "בבית הכנסת בקרית מוצקין היה יהודי שתמיד קרא בתורה,
ר' מוישה. הגבאים שכחו לומר לו שהוא משוחרר, כי בשבת הקרובה יש בר מצווה לילד
ישראל לאו. וכך בעוד אני עולה על הבמה מצד אחד, הוא עולה מהצד השני.
o
הגבאי אמר לו: ׳מוישה, היום אתה לא
קורא, ילד בר-המצווה קורא׳. כשר׳ מוישה אמר: ׳אבל לא אמרו לי׳, ענה הגבאי: ׳אז
עכשיו אומרים לך׳. בתגובה אמר ר׳ מוישה: ׳כל השנים אני קורא כאן בהתנדבות, ודווקא
עכשיו כשבית הכנסת מלא וגדוש, ואורחים מכל הארץ באו לכבוד בר מצווה של ילד יתום,
ניצול שואה, אתם אומרים לי לרדת?׳. הוא דיבר כמעט בבכי.
o
כבר עמדתי שם עם הטלית עליי, אבל ראיתי
שהוא כל כך נרגש, עד שעברתי לצד שלו ואמרתי: ׳ר' מוישה, אני עוד צעיר, אני מקווה
שעוד יהיו לי הרבה הזדמנויות בחיים לקרוא בתורה. אני לא רוצה לקפח את הזכות שלך׳.
ירדתי מן הבמה, והוא זה שקרא את הפרשה בשבת בר המצווה שלי".
o
הרב לאו אכן קיבל מאז אינספור
הזדמנויות לדבר, לקרוא ולהופיע בציבור. את השיחה סיים כך: "אני חושב שזו
הייתה המצווה הראשונה שקיימתי בתור נער שמתחייב במצוות – המצווה לוותר. ראיתי
יהודי בצרה, יהודי שכל הכבוד והנחת שלו תלויים בכך, כשבית הכנסת מלא וגדוש. תזכרו:
מוויתור לא מפסידים. מזל טוב".
· *הרב אהרון יהודה ליב שטיינמן* זצ"ל היה
נוהג לומר: "נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי *מוותר* מפסיד".
· הקורבן הוא מקרב בינינו ובין ה'. הוא מקרב אותנו
אליו. המפתח זה להקריב מעצמך.
· למדן – לומד, רעבתן – רעב, קורבן – מקרב אותנו.
· אנשים לא יודעים איך להפתח בזוגיות. אדם רוצה
להרגיש קודש. רוצה להתקרב צריך לוותר מעצמך.
· "אדם כי יקריב מכם" – כדי להתקרב
צריך להקריב ממנו.
· ההקרבה של הבהמה זה להקריב את הצד הבהמי שלנו.
בהמה עשויה רק כדי לחיות, אין לה תוכן משמעותי.
· אומר ה' אם אתה רוצה להתקרב אליי, תקריב את הצד
הבהמי שלך למטרה יותר עליונה.
· כל צמיחה מתחילה מרקבון. אנשים יצירתיים הצליחו
להביא חידושים לעולם רק אחרי שהסכימו להקריב את התפיסות הרגילות שלהם.
· הגמרא בגיטין כותבת שכשזוג מתגרש המזבח מוריד
עליהם דמעות.
o
בדיחה: פעם
רב אחד ניסה לעשות שלום בית. אמר לאישה המזבח מוריד דמעות ואת רוצה להתגרש? אמרה
לו: אני כבר 30 שנה מורידה דמעות, הגיעה הזמן שגם המזבח יוריד קצת.
o
שאלה: למה
דווקא המזבח, הרי זה הכלי ששורף הכל, מילא הארון שיש שם את הכרובים או כלי אחר
עדין יותר? אבל המזבח כולו אש?
o
תשובה: המזבח
הוא סמל ההקרבה. אם זוג מתגרש כנראה שיש מישהו שם שלא מסוגל להקריב מעצמו למען
השני.
· הסוד של הקורבנות הוא היכולת להקריב מעצמי למען
הזולת. וזו המטרה שלנו בעולם להתקרב על ידי שמקריבים קצת מהצד הנמוך הבהמי.
תגובות
הוסף רשומת תגובה