פרשת בחוקותי - ערכה של אישה

 בס"ד

פרשת בחקתי - ערכה של אישה

 

הבדל כלכלי בין הזכר לנקבה

בסוף פרשתנו מוזכר דיני ערכין והקדשות. כאשר אדם מקדיש אדם אחר לבית המקדש, הוא נותן את שוויו של האדם שהקדיש. התורה נותנת לנו את ערכו הכלכלי של כל סוג אדם. אם נעיין בטבלת המחירים שהתורה נותנת לנו נגלה משהו מעניין:

	זכר	נקבה
גיל: חודש עד 5 שנים	5 שקלים	3 שקלים
גיל: 5-20 שנה	20 שקל	10 שקל
גיל: 20-60 שנה	50 שקל	30 שקל
גיל: 60 שנה ומעלה	15 שקל	10 שקל

 

מי שווה יותר?

במבט ראשון על הטבלה הנ"ל, נראה יתרון מוחלט לזכר, הזכר שווה יותר בכל שלבי החיים. אמנם התורה רק דברה על ערכו הכלכלי, וכלל לא דברה על ערכו הרוחני, אך בהחלט ניתן לזהות כאן משהו פנימי יותר.

כשמתבוננים יותר לעומק בהשוואה בין הזכר לנקבה, רואים שכאשר האישה מתבגרת השווי הכלכלי שלה יורד פחות מהירידה בשווי של הגבר כשהוא מתבגר, האשה יורדת מ- 30 שקל, ל- 10 שקל, ואילו הזכר יורד מ- 50 שקל ל-15 שקל.

 

התמיהה העולה מהדברים

חז"ל שמו לב לתופעה זו, וכבר הביא רש"י על הפסוק, ע"פ דברי הגמרא (מתורגם מהגמרא בערכין יט ע"א): "במה שונה הנקבה שכשמזקינה יורדת בשליש מהשווי שהייתה, ואילו הזכר יורד ביותר משליש משוויו?". לפני שנביא את תשובת חז"ל לקושייה ננסה להציע תשובה חישובית מתמטית.

 

הסבר מתמטי לתופעה

ניתן ליישב את קושיית הגמרא, באופן מתמטי: זכר מתחיל מ-5 שקל. ונקבה מתחילה מ-3 שקל.

 בשלב השני של החיים, שניהם שווים פי 4, ולכן הזכר שווה 20 שקל. והנקבה שווה 10 (3*4 שווה 12 ובגלל שמעגלים לכפולות של 5, היא שווה 10).

בשלב השלישי בחיים, שניהם שווים פי 10 ממה שהיו בהתחלה, ולכן זכר שווה 50 ונקבה שווה 30.

ובשלב הרביעי בחיים, שניהם שווים פי 3, ולכן הזכר שווה 15 שקל, והנקבה שווה 10 (3*3 שווה 9, ומעגלים לכפולות של 5, ולכן שווה עשר).

 

	יחסיות	זכר	נקבה
גיל: חודש עד 5 שנים	סכום התחלתי = X	5 שקלים	3 שקלים
גיל: 5-20 שנה	4X	20 שקל	10 שקל (מעגלים)
גיל: 20-60 שנה	10X	50 שקל	30 שקל
גיל: 60 שנה ומעלה	3X	15 שקל	10 שקל (מעגלים)

 

הסברם של חז"ל

חז"ל בחרו למצוא עומק אחר מעבר להסבר מתמטי כזה או אחר, לתופעת הירידה הגדולה אצל הזכר בזקנותו. וכך מביא רש"י את תשובת הגמרא: "אמר חזקיה: כפי שאומרים האנשים: "סבא בבית - שבר בבית, סבתא בבית - מטמון בבית". דווקא בפרשיה שרואים באופן פשוט שהזכר שווה יותר כלכלית מהנקבה, דווקא כאן טורחים חז"ל להגיד לנו, שכשהסבא (הזכר) בבית מהווה שבר בבית, ואילו כשהסבתא (נקבה) בבית היא מהווה ברכה וסימן טוב. מה משמעות העניין?

 

ערכה הנעלה של האישה

נראה להסביר, שיש כאן עומק גדול מאוד. אמנם ביהדות כלפי חוץ הגבר הוא זה שפועל יותר, הוא זה שמחויב ביותר מצוות, הוא זה שמניח תפילין, הוא זה שעושה את הקידוש בשבת, והוא זה שמביא את שם המשפחה אל הבית. אך בעומק הדבר, אנו רואים קצת אחרת. אנו רואים שפעולותיה של האישה הם אלה שמחזיקות לטווח הרבה יותר ארוך.

האישה נותנת את הצביון לבית, שמחזיק מעמד לאורך השנים (משלי יד, א): "חכמת נשים בנתה ביתה". הבינה המיוחדת של האשה, הוא מה שמחזיק לאורך ימים ושנים. וכן אומרת הגמרא (נדה מה ע"ב): "ויבן ה' אלוקים את האשה" מלמד שנתן הקב"ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש".

 

כוח הבינה הנשי לאורך התנ"ך

הכוח התבוני של האישה פועל מנקודת מבט פנימית, ומשפיע לטווח ארוך, גם אם כלפי חוץ הוא לא נראה לעין. ניתן לראות זאת לאורך כל התנ"ך, איך נשים רבות השפיעו על המציאות באופן פנימי, והובילו לשינויים מהותיים בתהליכים הגדולים בהיסטוריה האנושית.

ניתן לזהות זאת, הן אצל שרה אמנו, שגרמה לאברהם אבינו לברר מה היחס המתאים לישמעאל, ולזהות מי בנו ממשיך דרכו.

הן אצל רבקה, שראתה מה שיצחק אבינו לא רואה, וגרמה שיעקב ייבחר להיות ממשיך דרכו ולא עשיו הרשע.

הן אצל מרים הנביאה, שמזהה בתבונתה הנשית, מה שאביה, עמרם (שהיה גדול הדור) לא זיהה, ומייעצת לו להמשיך את כוח הילודה.

הן אצל אסתר, שבזכות תבונתה נעשה נס פורים. והן אצל נשים רבות לאורך התנ"ך.

ולכן גם אם באופן פשוט כשרואים את הפרשה הזאת, נראה הדבר שהזכר עולה על פני האישה, מיד מעירים אותנו חז"ל, לנקודה שיש גם מעלות לאשה, שכוחה מחזיק לאורך יותר זמן, משום שהיא זאת שבונה את הבית באופן הפנימי שלו.

 

לסיום

בימים אלה, שחל טשטוש רב בין המינים. דווקא בימים אלה, ראוי שנזהה את ההבדלים הרבים והחשובים שיש בין המינים, וכאשר יתברר לכל צד הייחודיות שלו, כל אחד יהיה שמח בחלקו, ויפנים שאין לו מה לחפש בצד השני. לכל מין יש את הבחינה המיוחדת והמוכרחת שרק הוא יכול לתת לעולם.