פרשת בחקתי - בין ר' יהודה לר' שמעון
בס"ד
פרשת בחקתי – בין ר' שמעון לר' יהודה
על הפסוק: "וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם" (ויקרא כו, ו) נחלקו התנאים (תורת כהנים בחוקותי פרק ב, א) מה משמעות: "" וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ"?
o רבי
יהודה [בר אלעאי] אומר: לא יהיו לעתיד לבוא חיות רעות,
o רבי
שמעון [בר
יוחאי] אומר: יהיה
לעתיד לבוא אריה וזאב... רק שהם לא יזיקו "וגר זאב עם כבש".
-
מהו שורש מחלוקתם של ר' יהודה ור' שמעון?
-
מסביר הגאון הרוגוצ'ובר (ב"צפנת פענח" על
הפסוק), שר' יהודה ור' שמעון חלוקים ביניהם בהבנת המושג 'שביתה' שבפסוק: "והשבתי
חיה דעה מן הארץ":
o לדעת ר' יהודה 'השבתה' פירושה אבדון,
ביטול מוחלט של עצם המציאות הממשית.
o לדעת, ר' שמעון, להשבית תלוי בכוונת
הדבר.
-
מקור ליסוד זה ניתן לראות במחלוקת ר' יהודה ור' שמעון לעניין ביעור
חמץ, שאף בו נאמר "אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם" (בא יב, טו).
(רפ"ב דפסחים): "ר' יהודה אומר, אין ביעור חמץ אלא שריפה. וחכמים
[ובכללם ר' שמעון] אומרים, אף מפרר וזורה לרוח או מטיל לים".
o ר'
יהודה – צריך לשרוף במציאות.
o ר'
שמעון – אפשר להשבית בלב.
-
הרבי מלובוויטש מביא
(לקו"ש ח"ז שיחה א לפרשתנו - ע' 188 ואילך) מחלוקת נוספת בין ר' יהודה
לר' שמעון, שניתן לראות בה את אותן שתי שיטות בפירוש המושג 'שביתה' בשבת (דבר שאין מתכוון - מותר לר"ש בשבת
(שבת דף כט:), מלאכה שאינה צריכה לגופה - פטור
עליה לר"ש (שבת דף
צט:), דורש הוא את
טעם הפסוק (בבא
מציעא דף קטו.):
o ר' יהודה סובר, ש'שביתה' פירושה מעשה
המלאכה אסור.
o רבי שמעון סובר, ש'השביתה' היא הכוונה
שמלאכה. ולכן כאשר מדובר במלאכה שאין בה את הכוונה הרגילה, אין בזה איסור.
"דבר שאינו מתכוון", ו"מלאכה שאינה צריכה לגופה" - חולק
ר"ש על ר"י, ולדעתו, אם האדם עושה מלאכה כזו אי אפשר לדון אותו כמחלל
שבת.
-
מהות
המחלוקת היא האם להסתכל על המציאות, או על הכוונה:
-
גם ביחס לרומאים נחלקו ר' יהודה ור' שמעון (שבת לג,
ב) האם הולכים אחר מעשה הרומאים או אחר כוונתם:
o "פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של
אומה זו: תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. רבי יוסי שתק.
o נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתקנו - לא
תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקין - להושיב בהן זונות, מרחצאות - לעדן בהן עצמן,
גשרים - ליטול מהן מכס".
-
מהרמב"ם (הל' מלכים יב, א) עולה שהוא פסק כדעת
רבי יהודה בר אלעאי:
o שהעולם
ינהג כפשוטו. שמפרש הרמב"ם את הפסוק: "וגר זאב עם כבש" (ישעיה יא, ו) על דרך המשל, שלעתיד לבוא יהיו חיים טובים
ופסטורליים, אך אין הכוונה
שבאמת זאב יגור עם כבש ולא יטרוף הזאב את העז.
-
לעומתו, הרמב"ן (ויקרא
כו, ו) מכריע במחלוקת זו כדעת רבי שמעון בר יוחאי:
o "כי
תהיה ארץ ישראל בעת קיום המצוות - כאשר היה העולם מתחילתו קודם חטאו של אדם
הראשון, אין חיה ורמש ממית אדם וכמו שאמרו (ברכות לג א) אין ערוד ממית אלא חטא
ממית... רק מפני חטאו של אדם כי נגזר עליו להיות טרף לשניהם... ובהיות ארץ ישראל
על השלמות, תשבת רעת מנהגם ויעמדו על הטבע הראשון אשר הושם בהם בעת יצירתם".
-
ר' שמעון נכנס למערה, כי בעולם
הזה המציאות המעשית קובעת. ר' יהודה ראש המדברים
-
אולי לעתיד לבוא הלכה כר' שמעון. כי הדור שלנו מחפש
פנימיות:
-
הרב קוק והחסד לאברהם כותבים שבארץ ישראל צריך לחפש את הפנים,
את והכוונה:
-
בארץ ישראל- צריכים אנו ליישם את
שיטתו של רשב"י ולהסתכל על עם ישראל - בהסתכלות פנימית, בהסתכלות רזית
עמוקה, המקרבת ואוהבת כל יהודי באשר הוא, כי כל הדר בארץ ישראל צדיק הוא,
למרות שמבחינה חיצונית הוא אינו נראה לנו צדיק.
-
שיטתו של רבי שמעון בר יוחאי שאמר: "אנן בחביבותא תלייא
מילתא" (זוהר חלק ג דף קכח עמוד א) כלומר: הכל תלוי באהבה ובחביבות.
-
רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן א תורה רפב) לימד אותנו שצריך למצוא בכל אחד מישראל איזה נקודת טוב,
ואפילו אדם שנראה לנו רשע – נמצא בו איזו נקודה טובה, ונשבח את אותה נקודה טובה,
אותה מידה או הנהגה טובה שלו, ודבר זה יקרין עליו, ואז אט אט יעזוב זה הרשע את
מעשיו הרעים ויחזור בתשובה.
-
ל"ג בעומר זה הג"ל
שאחרי הל"ב. צריך לגלות את הלב. את זה לימד אותנו ר' שמעון. בגלל זה יש
היסחפות כל כך גדולה אחריו.
-
49 ימי העומר הם בגימטרייה:
לב+טוב. זה הסוד של הימים הללו. להגביר את הלב הטוב.
- לפעמים רואים ילדים שקשה להם לקיים את
המצוות. צריך לדעת שהעיקר זה הכוונה והלב. תענוג לראות את ילדיי היישוב שרים שירים
בל"ג בעומר, ושומעים בשקיקה את דברי התורה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה