פרשת מסעי - מסע של תהליכים

בס"ד

פרשת מסעי – מסע של תהליכים

כל הורה יודע שכשהתינוק שלו מתחיל לזחול לפני שהוא התחיל להתהפך בעצמו, זה דורש בדיקה שאין לתינוק פגיעה ביכולות מוטוריות. גם כשתינוק מתחיל לרוץ בלי שהוא עדיין זוחל זה עשוי להעיד על פגיעה בגדילה לטווח ארוך. לכל שלב יש חשיבות ומשמעות.

 

פרשתנו פותחת בפסוק: "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן".

 

שתי שאלות עולות על הפסוק:

א)  כתוב "אלה מסעי" אז למה התורה מפרטת את מקומות החנייה של בני ישראל, ולא את מה שעברו במסעות עצמן?

ב)  מהמילים: "אלה מסעי... אשר יצאו מארץ מצרים", נראה שבכל מסע ומסע בני ישראל יצאו ממצרים, לכאורה היה מדויק יותר לכתוב "אחר צאתם מארץ מצרים"  שמזה יובן שרק המסע הראשון הוא היה ביציאה מארץ מצרים?

 

הבעל שם טוב מסביר: שכנגד 42 מסעות שעם ישראל עברו ישנם 42 מסעות שנמצאים גם בחייו של כל יהודי מהרגע שהוא נולד עד מותו. מסעות הללו מתארים את המסע הרוחני שהאדם עובר בכל חייו. המסע הזה הוא משמעותי וחשוב לכל אדם ואדם.

 

והנה אפשר לענות על השאלות שהעלנו:

א)  עיקר המסע נועד כדי להגיע לקומה נוספת. המסע נועד כדי לקדם אותך למקום גבוה יותר. אם רק עברת מסע, תקופה בחיים ולא הגעת למקום אחר, אין משמעות למסע שלך. בני ישראל בכל מסע הגיעו למקום מסוים וללימוד מסוים, כך גם האדם בכל שלב בחייו צריך להתקדם למקום משמעותי יותר.

ב)  כל מסע מוציא אותך מהמצרים שלך למקום גבוה ומרומם יותר. ישנם מסעות בחיים לא קלים אך עלינו לזכור שכל מסע מטרתו לרומם אותנו למקום גבוה יותר.

ננסה להתבונן בשמות המסעות של בני ישראל, ולראות כמה זה רלוונטי גם לחייו של האדם:

יש מסע של "דפקה" – דפקו אותך.

יש מסע של "מיתקה" – היה לך תקופה מתוקה.

יש מסע של "רפידים" – אתה מרגיש רפוי לחלוטין.

יש מסע של "קברות התאווה" – נפלת שם לתאוות הנמוכות שלך.

יש מסע של "קדש" – שם היית ממש קדוש.

יש מסע של "חרדה" – תקופה של פחדים בחיים.

 

כל מסע בונה אותנו למקום גבוה ומשמועתי יותר. מכל מסע אנחנו לומדים ונבנים.

חשוב לדעת שיש ערך למסע. עצם ההליכה היא זו שבונה את האדם ומביאה אותו לקומה נוספת שהוא יראה אותה כשיגיע לחנייה.

 

פעם מישהו רואה אחד שעולה ויורד מאיזה הר, הוא ניגש אליו ושואל אותו:

"למה אתה הולך וחוזר, לאן אתה מנסה להגיע?"

עונה לא האיש: "אני לא צריך להגיע לשום מקום, אני בטיול, אני נהנה מהדרך עצמה".

לפעמים אנשים רצים ולא מבינים שיש משמעות גם להליכה עצמה במסע כדי שתביא אותך לחנייה מרוממת יותר.

 

נקודה נוספת שחשוב ללמוד ממסעי בני ישראל, זה שלפעמים אנו רצים להגיע לאיזה מקום מיוחד ושוכחים שהתהליך הוא קריטי, ויש הכרח לעבור את המסע בשלמותו, כדי להבשיל נכון:

אנחנו רוצים להיות כבר בכיתה א', רוצים להיות כבר בר/ בת מצווה. רוצים כבר לסיים את הלימודים, רוצים כבר להתחתן, רוצים כבר ילדים, רוצים כבר להתקבל לעבודה, רוצים שהילדים יתחתנו, רוצים כבר לצאת לפנסיה.

אנו עסוקים רבות בתוצאות. התורה רואה ערך במסע עצמו. הוא זה שמביא אותך לחנייה. רק מי שמשקיע במסע מגיע אל החניה. מכל שלב אנו צריכים להבנות נכון.

 

קטע נחמד על "סוס ים" שקשור למשמעות החשיבות שבדרך:

היה פעם סוס ים, שצבר את מעט ממונו שבעה שקלים,

ויצא בדהרה לחפש את מזלו.

טרם הרחיק נדוד נקרא לו בדרכו צלופח.

"חבר, לאן אתה הולך?" שאל הצלופח.

"אני הולך לחפש את מזלי", ענה לו סוס הים בגאווה.

"בר מזל אתה" אמר הצלופח,

"בעבור ארבעה שקלים אמכור לך סנפיר פלא ואז תגיע מהר יותר."

"נהדר" התמוגג סוס הים,

שילם את הכסף הצמיד לעצמו את הסנפיר וגלש משם הלאה במהירות כפולה.

בעודו גולש פגש קרפיון.

"חבר, לאן אתה הולך?" שאל הקרפיון.

"אני הולך לחפש את מזלי" ענה סוס הים.

"יש לך מזל" אמר הקרפיון

"בעבור תשלום פעוט אתן לך את הקורקינט הסילוני הזה,

ואז תוכל לנסוע מהר יותר".

בשארית כספו קנה סוס הים את הקורקינט וגלש על פני הים במהירות מחומשת.

לא חלפה שעה ארוכה והוא פגש בכריש.

"חבר, לאן אתה הולך?" שאל הכריש.

"אני נוסע לחפש את מזלי" ענה לו סוס הים.

"בר מזל אתה, אם תיסע דרך קיצור הדרך הזה"

אמר הכריש כשהוא מצביע על לועו הפעור

"תחסוך לך זמן רב".

"יופי, תודה רבה." אמר סוס הים,

וגלש במהירות לתוך קרביו של הכריש.

 

הלוואי שנדע להעריך את המסעות שלנו, ליהנות מעצם המסע, לשמוח בו, ומכל מסע לעלות קומה נוספת.