פרשת מטות - לעשות רק לשם שמים

 בס"ד

פרשת מטות – לעשות רק לשם שם שמים

בפרשתנו מסופר על כך שפונים שבט ראובן וגד למשה בבקשה לקבל את עבר הירדן המזרחי. ויש לשאול מדוע התורה מאריכה לפרט לנו את כל הדו שיח בין משה לבין השבטים. מה הם אמרו, ומה הוא ענה להם, ומה הם אמרו לו ומה הוא ענה להם, מה הוא אמר להם ומה הם ענו להם. במשך 33 פסוקים מתנהל דו שיח שהוא לא מובן.

 

כפי שכתוב בפסוקים (במדבר פרק לב א-לג).בהתחלה יש הרקע לבקשה

"וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה: וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר: עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה וּשְׂבָם וּנְבוֹ וּבְעֹן: הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה ה' לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה:"

 

לאחר מכן הם באים ומבקשים ממשה:

וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן:

 

בשלב הראשון משה מסרב, בטענה שזה מחליש את העם, ומספר להם על חטא המרגלים, ומשווה את המרגלים אליהם:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה: וְלָמָּה תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם ה': כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ: וַיַּעֲלוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרֶץ וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם ה': וַיִּחַר אַף ה' בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר: אִם יִרְאוּ הָאֲנָשִׁים הָעֹלִים מִמִּצְרַיִם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה אֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב כִּי לֹא מִלְאוּ אַחֲרָי: בִּלְתִּי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן כִּי מִלְאוּ אַחֲרֵי ה': וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר הָעֹשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי ה': וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף ה' אֶל יִשְׂרָאֵל: כִּי תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר וְשִׁחַתֶּם לְכָל הָעָם הַזֶּה:

 

בשלב הבא מסבירים הפונים, שהם מתחייבים להיות הראשונים במלחמה:

וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ: וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ: לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ: כִּי לֹא נִנְחַל אִתָּם מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה כִּי בָאָה נַחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה:

 

בשלב הזה משה מוכן בתנאי קצת שונה, שהם יעברו חלוצים לפני ה' למלחמה:

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה: וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי ה' עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו מִפָּנָיו: וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי ה' וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי ה': וְאִם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן הִנֵּה חֲטָאתֶם לַה' וּדְעוּ חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶתְכֶם: בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ:

 

ואכן בני גד וראובן מוכנים להצעה, לעבור כל חלוץ צבא לפני ה' למלחמה, כפי שביקש משה:

וַיֹּאמֶר בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר עֲבָדֶיךָ יַעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי מְצַוֶּה: טַפֵּנוּ נָשֵׁינוּ מִקְנֵנוּ וְכָל בְּהֶמְתֵּנוּ יִהְיוּ שָׁם בְּעָרֵי הַגִּלְעָד: וַעֲבָדֶיךָ יַעַבְרוּ כָּל חֲלוּץ צָבָא לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי דֹּבֵר:

 

משה לא מסתפק בכך ומעמיד את אלעזר ואת יהושע בן נון וראש אבות המטות לצורך בירור דאגה שכך יהיה:

וַיְצַו לָהֶם מֹשֶׁה אֵת אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֵת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְאֶת רָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אִתְּכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן כָּל חָלוּץ לַמִּלְחָמָה לִפְנֵי ה' וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵיכֶם וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת אֶרֶץ הַגִּלְעָד לַאֲחֻזָּה: וְאִם לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים אִתְּכֶם וְנֹאחֲזוּ בְתֹכְכֶם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:

 

ושוב בני גד וראובן מתחייבים לכך:

וַיַּעֲנוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן לֵאמֹר אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל עֲבָדֶיךָ כֵּן נַעֲשֶׂה: נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים לִפְנֵי ה' אֶרֶץ כְּנָעַן וְאִתָּנוּ אֲחֻזַּת נַחֲלָתֵנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן:

ורק אז משה נותן להם את האחוזה וירושת עבר הירדן המזרחי: 

וַיִּתֵּן לָהֶם מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף אֶת מַמְלֶכֶת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וְאֶת מַמְלֶכֶת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן הָאָרֶץ לְעָרֶיהָ בִּגְבֻלֹת עָרֵי הָאָרֶץ סָבִיב":

 

שמעתי פעם מרב אחד, שיש כאן מסר חשוב: בהתחלה הם לא רצו בכלל לעבור את הירדן, ועל כך משה סיפר להם את כל הסיפור ההסטורי, וחשיבות הדאגה לעמ"י. ועל כך הם אומרים לו "נחלץ חושים לפני בני ישראל".

 

אך זה לא הספיק למשה ודרש מהם ללכת "לפני ה'". אח"כ הם אמרו שהם יעשו מה שהוא רוצה, ואומרים לו שהם ילכו "לפני ה' למלחמה כאשר אדני דובר".

 

אך גם זה לא מספיק למשה הוא דורש מהם שיעשו זאת לפני ה' לא בגלל משה, אלא שיעמדו מצד עצמם לפני ה', ויאמרו זאת לפני ראשי המטות, מתוך התחייבות.

 

ורק אח"כ כשהם אומרים שהם ילכו "לפני ה'" לא בגלל משה אלא מתוך התחייבות עמוקה כלפי עם ישראל, רק אז משה רבנו נרגע ומבין אותם ונותן להם את עבר הירדן המזרחי.

 

יש כאן מסר חשוב מאוד. לפעמים אנשים עושים מעשה טוב בשביל סיבות חיצוניות. משה רבנו מלמד אותנו כאן עד כמה חשוב לזקק את המעשים שלך. רק כשאתה יודע שאתה עושה זאת לכבוד ה' ומתוך התחייבות יש לכך ערך משמעותי.

 

לסיום סיפור על מעשה לשם שמים כדי שלא לפגוע ביהודי, שהביא מאורי שכטר:

 

משפחה אחת יצאה לטיול בצפון הארץ. בשעת הערב, בדרך הביתה אחד מהילדים היה צריך להתפנות. הם חיפשו שירותים וראו מסעדה כשרה. האב פנה אל העובדת שעמדה בפתח (תפקידה היה לשמש כמארחת) ושאל אותה האם הם יכולים להיכנס לשירותים. היא השיבה בחיוב. כשיצאו מהשירותים, הם נתקלו בבעל המסעדה. הוא הבין שהם נכנסנו בשביל השירותים והתחיל לצעוק: "זו מסעדה כאן, לא שירותים ציבוריים, באיזו רשות נכנסתם לכאן?!"

הוא המשיך לצעוק: "אתם אנשים דתיים, איך אתם מרשים לעצמכם להשתמש בשירותים בלי רשות?!"

האב נכנס לפלונטר רציני, הדבר הפשוט והמתבקש ביותר לעשות היה לומר לו: "אדוני, אתה טועה, נכנסנו ברשות, קיבלנו רשות מהאחראית הניצבת בפתח המסעדה", אך הוא ידע שאם הוא יגיד זאת, האיש יפגע בעובדת ההיא, שבסך הכל עזרה לנו. זו תהיה גם כפיות טובה וגם לשון הרע. העובדת, אגב, עקבה מבחוץ אחרי הנעשה והיא נראתה מתוחה ומפוחדת מאד, מצד שני מה שקורה כעת, זה חילול ה'...

 

בהבזק של רגע הבריק רעיון במוחו של האב; "אדוני היקר", הוא פנה אליו "חבל שאתה כועס לחינם, אנחנו הרי מתכננים לאכול כאן, לא רק שנינו, כל המשפחה שלנו תיכף תיכנס לכאן". לא אמרתי 'תכננו', מלכתחילה, אלא אנחנו 'מתכננים'..  "הו הו, סליחה! התנצל האיש, אני ממש מצטער. תבין אותי, פשוט יש אנשים שנכנסים לכאן בלי רשות לשירותים, ואני בטעות חשבתי"... "זה בסדר", קטעתי אותו" רק תגיד לנו איפה אנחנו יושבים. כמה אתם?" שאל. "תשע נפשות", השבתי, המלצר ניגש אלינו ושאל: "מה תרצו להזמין?". החלטנו להזמין מנות עבור כל בני המשפחה.

 

בתום הסעודה בעל המסעדה התיישב לידי וסיפר. "תקשיב, בשעה שהתיישבתם, קלטתי שהעובדת שיושבת בכניסה בוכה. שאלתי אותה מה קרה, והיא סיפרה בחשש, שהיא זו שנתנה לכם רשות להיכנס לשירותים, וכאשר צעקתי עליך היא הייתה בטוחה שכעת יפטרו אותה, ופרצה בבכי... ואז, להפתעתה קלטה שנהגת כצדיק אמיתי והחלטת לשלם סכום כה רב עבור ארוחה לכל המשפחה הענקית שלך, העיקר שלא לפגוע בה... וכאן היא שוב התחילה לבכות מהתרגשות. היא סיפרה שבחיים לא התחשבו בה ככה. אין בני אדם כאלה בעולם!!" בעל הבית המשיך וסיפר: "בזמן שאתם אכלתם כאן, אנחנו במטבח, כל הצוות, התרגשנו מהמעשה שלך"... בתום דבריו הוא הניח את החשבון על השולחן. פתחתי את כריכת העור שבתוכה מגלים את החשבון וגיליתי שאין שם שום חשבון. היה שם כרטיס הנחה של חמישים אחוז לפעם הבאה שנגיע למסעדה"