דברי תורה לפרשת השבוע

  בס"ד פרשת כי תשא – להרוג או לאהוב? לפני כמה זמן, איש עסקים מקרית גת דקר את בנו בן ה-14. הוא היה תחת השפעה של סמי הזיה קשים. אחרי כמה ימים הוא בכה על קברו של הבן על מה שעשה לו והתחנן למחילה מבנו. בינתיים הוא יושב בכלא.   מה אתם חושבים על אבא שמאיים לרצוח את בנו כי הוא לא התנהג יפה? זה לא נתפס.   כיצד יתכן שה' אומר בפרשתנו אחרי חטא העגל (שמות לב פסוק י): "וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם "? איך המילים הללו מתיישבות על הנפש? אבא שכועס על בנו מחליט להורגו? אחרי שה' הוציא אותנו ממצרים, קרע לנו את הים רוצה להרוג אותנו על טעות שעשינו?   מעניין שחז"ל מספרים לנו שהסיפור היה קצת שונה (ברכות דף לב עמוד א): "כיון שאמר: 'הרף ממני ואשמידם', אמר משה: דבר זה תלוי בי - מיד עמד ונתחזק בתפלה ובקש רחמים".   אז מה ה' התכוון באמת, להרוג את עם ישראל או רק להגיד למשה שיתחנן על עם ישראל? למה סתם לאיים במשהו שאתה לא מתכוון אליו? נראה להסביר שזה היחס בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה.   כשאדם מכה את חבירו, אומרת

 בס"ד פרשת כי תשא – השבירה והתיקון שאלות על שבירת הלוחות בפרשתנו מסופר שמשה רבנו שובר את הלוחות, ברצוני לשאול 3 שאלות על כך: א.     יש להבין הרי כבר קודם שבירתן ה' אמר למשה במפורש שעם ישראל חטא בעגל ( שמות פרק לב, ז-ח) "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה ". ומשה כבר ביקש והתחנן על עם ישראל שה' יסלח להם ( שמות פרק לב, יא) : "וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה", וה' כבר התנחם מכעסו (שמות פרק לב, יד) : "וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ". ואם כן, מדוע כשמשה רואה את חטא העגל פתאום הוא כועס ושובר את הלוחות ( שמות פרק לב, יט) : " וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת, וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר "? מה התחדש שם? ב.     ועוד יש לשאול, מדוע משה בכלל שובר

  בס"ד פרשת תצוה – כלאיים בבגדי הכהן הגדול החומרים להכנת האפוד בפרשתנו מסופר שמשה רבנו הכין את בגדי הקודש לאהרון ובניו הכהנים, ולשם כך היום צריכים כמה חומרים (שמות כח, ה) :   "וְהֵם יִקְחוּ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן וְאֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ". רש"י בתחילת פרשת תרומה (שמות פרק כה, ד) מבאר שהתכלת הארגמן ותולעת השני היו חוטי צמר צבועים בצבעים הללו, ואילו השש עשוי מפשתן . נמצא, שבגדי הכהונה הם כלאי שעטנז .   שתי אפשרויות ביחס ללבישת הכהן הגדול שעטנז בצורה פשוטה ניתן להבין שלאדם רגיל יש איסור ללבוש שעטנז, ורק לכהן הגדול הותר איסור שעטנז, משום שהוא בבגדי קודש. אך ר' יוסף בכור שור (תלמידו של רבנו תם) מבאר ההפך (שמות ל, לח) , שהטעם שנאסר ללבוש שעטנז הוא משום שכהן גדול לובש שעטנז. וכשם שנאסר לרקוח את שמן המשחה, ובשמים של קטורת הסמים, ולהכין מנורה של שבעה קנים, משום שאין דרך כבוד להשתמש בשרביטו של מלך, כך אין ללבוש שעטנז משום שזה בגדים שמשמשים את המלך.   החיבור בין החסד לדין ראיתי שכתב הרב יעקב גלינצקי ("

 בס"ד פרשת שמיני – החסידה שאיננה חסידה   בעלי חיים טמאים משרישים מידת אכזריות בפרשתנו מובא רשימת בעלי חיים הטמאים שאסור לאוכלם. הרמב"ן מבאר כי הסיבה העיקרית של איסור אכילת בעלי חיים טמאים היא משום שהם טורפים. לדבריו, התורה מצווה להתנזר מהחיות הטורפות את האחר, משום שהאכילה מהם משרישה באדם שאוכל מהם את מידת האכזריות .   למה החסידה טמאה? אחד מהעופות הטמאים הוא החסידה . ויש להבין מדוע החסידה טמאה לאכילה, הרי היא בעל עוף שאיננו טורף? ואפילו שמה מעיד עליה שהיא בעלת חסד?   לשון גילוי עריות רבנו אברהם אבן עזרא מבאר שהחסידה טמאה משום שהיא מפקירה עצמה לסובב אותה. היא אינה נאמנת לבן זוגה, ולשון חסד הוא גם לשון של גילוי עריות , כפי שנאמר לגבי איסור נשיאת אח את אחותו: "כי חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם".   חסד רק עם הקרובים רש"י עומד על כך ששמה של החסידה מגיע מן השורש "חסד". ומבאר את מקורו של השם שהגיע לה בכך: "שעושה חסד עם חברותיה". שואל על כך הרב אברהם מרדכי אלתר, האדמו"ר מגור : אם היא עושה "חסד" עם חברותיה

  בס"ד פרשת תרומה – מעלת הנתינה ציד הרג ציפור אחת הבן איש חי סיפר: פעם אחת אב רצה להתפאר בבנו הקטן, וביקש לבחון אותו בפני חבריו, ושאלו: "10 ציפורים היו על הגג, ציד ירה והרג אחת, כמה ציפורים נותרו?" ענה הבן: "אחת". האב שאל שוב, ושוב אותה תשובה מהבן. האב הסמיק מבושה, ושאל את השאלה באצבעות. ושוב הבן עם אותה תשובה. והבן הסביר: "כשהציד ירה, ציפור אחת שנורתה התקבלה, והתשעה ברחו מהרעש!" חייך האב ושמח בבנו. והסביר הבן איש חי, ככה זה מצוות צדקה, המעשר שאנו נותנים הוא זה שנותר לנו אחר מותנו, כל השאר בורח. הזוזים שהרווחנו זזים תמיד למקום אחר.   "ויקחו לי" מי לוקח? פרשתנו פותחת בציווי (שמות כה, א-ג) : "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה". שואל הבעש"ט למה כתוב "ויקחו לי"? – מי לוקח? הרי בני ישראל נותנים ולא לוקחים? מה זה "ויקחו לי"? אומר הבעש"ט: כשאתה נותן - אתה לוקח עבורך יותר מאשר אתה נותן.   העני עושה עם בעל הבית אומר המדרש