דברי תורה לפרשת השבוע

 בס"ד פרשת ויקרא – טעמם של הקרבנות פתיחה פרשת ויקרא עוסקת בסוגי הקורבנות השונים. בין גדולי ישראל נחלקו מה טעמם של הקורבנות. ננסה לעמוד על השיטות השונות סביב שאלו זו.   שיטת הרמב"ם – לתקן את מחשבת העבודה זרה הרמב"ם כותב במורה הנבוכים (חלק ג פרק מו) שטעם הקרבנות הוא, לתקן את מחשבת העבודה זרה: " בעבור שהמצרים והכשדים, אשר היו ישראל גרים ותושבים בארצם מעולם, היו עובדים לבקר ולצאן, כי המצרים עובדים לטלה, והכשדים עובדים לשדים אשר יראו להם בדמות שעירים, ואנשי הודו עד היום לא ישחטו בקר לעולם. בעבור כן צוה לשחוט אלה השלשה מינין לשם הנכבד כדי שיודע כי הדבר שהיו חושבים כי הם בתכלית העבירה הוא אשר יקריבו לבורא, ובו יתכפרו העונות. כי כן יתרפאו האמונות הרעות שהם מדוי הנפש, כי כל מדוה וכל חולי לא יתרפא כי אם בהפכו ".   קושיות על שיטת הרמב"ם הרמב"ן חלק על דברי הרמב"ם וכתב נגדו נחרצות (ויקרא א, ט) : " והנה הם דברי הבאי". ומקשה הרמב"ן על הרמב"ם מספר קושיות: א.   וכי כל הקורבנות נועדו רק להוציא מליבם של שוטים, ועל כך כתו

בס"ד פרשת יתרו – נקודת המחלוקת בין יתרו למשה בואו של יתרו בפרשתנו מסופר על המפגש המיוחד בין משה ליתרו (שמות פרק יח, א-כז) . "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם: וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ: וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה: וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה: וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים: וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ: וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה: וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת

  בס"ד                      פרשת בשלח – סטריליות רוחניות כדי להיבנות נכון מה רע שארץ ישראל קרובה למצרים? פרשתנו פותחת בפסוק: (שמות יג, יז) : " וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱ-לֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא , כִּי אָמַר אֱ-לֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה ". הפרשנים השונים תמהו : מה רע בקרבה של ארץ ישראל למצרים? מדוע זו סיבה לכך שעם ישראל צריך להסתובב במדבר תקופה כה ארוכה?   תקופת המדבר נועדה כדי להיבנות המדרש (שמות רבה בשלח פרשה כ אות טו) כותב על פסוק זה: " משל, למלך שהיה לו בן והיה מבקש ליתן לו ירושה. ואומר: 'אם נותנה לו אני עכשיו, עדיין קטן הוא ואינו יודע לשמרה, אלא עד שילמד בני כתבין ויעמוד על עמקן ואח"כ אני נותנה לו'. כך אמר הקדוש ברוך הוא אם אני מכניס עכשיו ישראל לארץ עדיין לא נתעסקו במצות ואינן יודעין עסקי תרומות ומעשרות, אלא אתן להם את התורה ואח"כ אכניסם לארץ ". וכן כתוב במדרש נוסף ( במכילתא בשלח מסכת דויהי פתיחתא) : " לא הביאן הקדוש

  בס"ד פרשת לך לך – האמונה שמעל השכל עשרה ניסיונות נתנסה אברהם המשנה כותבת במסכת אבות (פרק ה משנה ג) : "עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם". נחלקו הפרשנים מהם עשרת הניסיונות. הרמב"ם בפירושו למשנה מבאר שהנסיון הראשון הוא: "לך לך מארצך" – שבו אברהם עוזב את כל אשר לו והולך לארץ אחרת. ויש לשאול : מדוע הרמב"ם לא כותב כפי שכתוב בפרקי דרבי אליעזר, שהיה לו ניסיון באור כשדים בשעה שרצה נמרוד להורגו, ואח"כ השליכו לאש? ותירץ בעל ה" מרכבת המשנה " לר' יוסף אלאשקר מספרד, שהרמב"ם מנה דווקא את הניסיונות שכתובים בפשט: "לפי שאינם מבוארים בכתוב".   אך ראיתי שהרב יעקב גלינצקי בספרו "והגדת" (בראשית עמ' 153) הביא הסביר אחר מדוע הרמב"ם התחיל בנסיון זה: "אין ניסיון אלא במקום קושי והתלבטות, במקום התחבטות והתמודדות . ואיזה קושי היה בעמידה בנסיון האמונה וכי יכפור חלילה באלוקי עולם, וכי לא ימסור עצמו להריגה על קידוש השם?! אבל נסיון "לך לך" היה קשה. שהיה לא מובן: הלא עשה