דברי תורה לפרשת השבוע

פרשת חיי שרה – השפעה זוגית אחד על השני את המפגש הראשוני בין רבקה ליצחק התורה מציינת באופן מאוד מיוחד (בראשית כד, סא-סו) . היה ניתן לדמיין אותו כסרט הוליווד. רבקה מתקרבת ליצחק, והוא מתפלל. היא רק רואה אותו מרחוק ונופלת מהתרגשות: "וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ וַתִּרְכַּבְנָה עַל הַגְּמַלִּים וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי הָאִישׁ וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה וַיֵּלַךְ: וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב: וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים: וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק וַתִּפֹּל מֵעַל הַגָּמָל: וַתֹּאמֶר אֶל הָעֶבֶד מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד הוּא אֲדֹנִי וַתִּקַּח הַצָּעִיף וַתִּתְכָּס: וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד לְיִצְחָק אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר עָשָׂה".   אם מתבוננים בפסוקים ניתן לראות, שכל אחד מהם מגיע מכיוון אחר לגמרי, הן באופן מנטלי והן באופן רוחני: רבקה מגיעה מבית לבן אחיה, עובד ע"ז, איש רמ

 בס"ד פרשת חיי שרה - מי הקורבן בעקדת יצחק? שבוע שעבר בסוף פרשת "וירא" קראנו על עקדת יצחק. עקדת יצחק היא סמל מסירות הנפש בעם ישראל לאורך כל ההיסטוריה. כפי שאנו מזכירים בראש השנה: " ועקדת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור ". אחת השאלות הגדולות שעולות על פרשיית העקדה, מדוע היא כל כך משמעותית? הרי בסופו של דבר לא קרה כלום? אמנם היה ניסיון לאברהם לראות האם הוא מוכן לשחוט את בנו, ואכן הוא עמד בכך בגבורה, אך שום קורבן לא הוקרב ממש חוץ מאיל? האם חנה (מסיפור חנה ושבעת בניה) לא עמדה בניסיון גדול יותר כשראתה בן אחר בן מת על קידוש ה'? האם כשרועי קליין קופץ על רימון להצלת חבריו זה לא ניסיון גדול יותר?   ברצוני לנסות להעלות אפשרות, שאולי הקורבן האמתי בעקדת יצחק הוא לא אחרת משרה אמנו . שרה היא זו שמסרה את נפשה בעקדת יצחק. יצחק נעקד, אברהם הסכים לשחוט, אך שרה מסרה את נפשה. כפי שכותב המדרש (בראשית רבתי חיי שרה) : "שבשעה שראה סמאל (השטן) שלא קבלו ממנו אברהם ויצחק, הלך אצל שרה, אמר לה: "בעלך היכן הוא?" אמרה לו: "למלאכתו הלך!". "ובנ

בס"ד פרשת חיי שרה – קביעות או התחדשות   מה זה "גר ותושב"? בשעה שאברהם אבינו פונה אל בני חת ומבקש מהם לקבור את שרה הוא פונה בפתיחה מעניינת (בראשית כג, ד): " גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי". צריך להבין מה כוונתו של אברהם אבינו במילים: "גֵּר וְתוֹשָׁב". שהרי לכאורה הם סותרים: שהרי "גר" משמעותו מגורים זמניים, ואילו "תושב" משמעותו ישיבה קבועה? ננסה להביא מספר הסברים לשאלה זו והמשמעויות שלהם.   הסבר א' – פעם הייתי גר וכעת אני תושב רש"י בהסבר הראשון כותב: "גר מארץ אחרת, ונתישבתי עמכם". וכן כתבו הרשב"ם, הרמב"ן, החזקוני והספורנו בסגנונות שונים. הרש"ר הירש הרחיב הסבר זה : "גר": מי שאינו שרוי על אדמתו... גר ותושב: אין לי זכויות בארצכם, אך יושב אני בקרבכם זה זמן רב".   הסבר ב' – הבחירה תלויה בכם רש"י בהסבר השני מביא לנו בשם המדרש (אגדה – בובר, ומדרש לקח טוב) הסבר : " אמר להם אם תרצו אהיה

בס"ד פרשת וירא – לחשוב מחוץ לקופסה ללמוד לפקוח עיניים ישנה סגולה ידועה למציאת אבידה - להגיד את המדרש שמובא בפרשתנו, בראשית רבה   (וירא נג, יד) : " אמר רבי בנימין הכל בחזקת סומין עד שהקדוש ברוך הוא מאיר את עיניהם, מן הכא {נלמד מהפסוק} : "ויפקח אלהים את עיניה" ". כולנו מכירים את ה סיפור  על הגר שתועה במדבר, וישמעאל בנה קודח מחום, המים נגמרו, והיא מניחה את הילד תחת אחד השיחים שיצלו עליו ומתרחקת כדי לא לראות אותו מת, הקב"ה שומע לתפילת הנער ופוקח את עיניה של הגר והיא רואה באר. לא כתוב שהקב"ה ברא לה באר אלא שפקח את עיניה . משמע שהפתרון היה לפניה רק היא לא ראתה אותו.   להגביה את המבט גם אצלנו קורה הרבה פעמים שהפתרון כל כך קרוב, פשוט אנחנו לא רואים אותו. ואם קצת היינו פוקחים את העניים היינו מוציאים פתרונות להרבה מאוד מהקשיים שלנו. כשאדם נמצא במציאות של קושי הוא לא מצליח להסתכל למרחב, הוא שקוע במציאות שבה הוא נמצא, וקשה לו למצוא פתרונות לטווח ארוך משום שהוא נמצא בתוך הקושי שלו.   שיטת השפיטה של מלך קציא מובא במדרש (ילקוט שמעוני תהלי

בס"ד פרשת וירא – כוחם של הצדיקים טענותיו של אברהם כלפי ה' בפרשתנו ישנו דיון נוקב בין ה' לאברהם אבינו לגבי העיר סדום. אברהם טוען כלפי ה' (בראשית יח, כג-כה): "הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע: אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ: חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע: חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט:"   אם ננסה להתבונן בטענות של אברהם כלפי ה', יש לו שלוש טענות שהוא טוען כלפי שמיא: א.   "הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע" - אולי יש כמה צדיקים בעיר, ואין זה הוגן להמית אותם עם כל העיר! ב.   "הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם" - אולי יש כמה צדיקים בעיר שראויים להציל את כל העיר! ג.    "הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?"- יש לעשות דין הוגן !   שאלות על טענותיו של אברהם על טענותיו של אברהם יש לשאול מספ