דברי תורה לפרשת השבוע

בס"ד                                                                                    פרשת יתרו - גדול או קשה הצעתו של יתרו בפרשתנו מסופר על המפגש המרגש של יתרו עם חתנו, משה רבנו. תוך כדי מבטו של החותן על עבודת חתנו, הוא שם לב שישנה נקודה שטעונה תיקון יסודי (שמות יח, יז-כד) : " לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה" ומיד מציע לו עצה למנות שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות, ומוסיף את השיטה: "וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ ". הרעיון שיתרו מציע מתקבל על ידי משה חתנו, והוא אכן מבצע ומיישם את הרעיון (שמות יח, כד-כז) עם הבדל קטן. משה מצדו אומר: " אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם: ". ניתן לזהות שינוי קל אך משמעותי ביניהם: בעצת יתרו כתוב: " כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל ". וביישומו של משה כתוב: " אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה ". וצריך להבין מדוע יתרו מציע שהדברים הגדולים ישפוט משה, ואילו משה

בס"ד פרשת יתרו – נקודת המחלוקת בין יתרו למשה בואו של יתרו בפרשתנו מסופר על המפגש המיוחד בין משה ליתרו (שמות פרק יח, א-כז) . "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם: וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה אֶת צִפֹּרָה אֵשֶׁת מֹשֶׁה אַחַר שִׁלּוּחֶיהָ: וְאֵת שְׁנֵי בָנֶיהָ אֲשֶׁר שֵׁם הָאֶחָד גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה: וְשֵׁם הָאֶחָד אֱלִיעֶזֶר כִּי אֱלֹהֵי אָבִי בְּעֶזְרִי וַיַּצִּלֵנִי מֵחֶרֶב פַּרְעֹה: וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה אֶל הַמִּדְבָּר אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים: וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ: וַיֵּצֵא מֹשֶׁה לִקְרַאת חֹתְנוֹ וַיִּשְׁתַּחוּ וַיִּשַּׁק לוֹ וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם וַיָּבֹאוּ הָאֹהֱלָה: וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת

  בס"ד פרשת יתרו – מהי מנוחה? ע"פ רעיון ששמעתי מאת הרב חנניה מלכה למה ה' צריך לנוח? רוב העולם מחכה לחופשה, למנוחה מהעומס התמידי. גם בפרשתנו מוזכרת המנוחה בהקשר לציווי על השבת (שמות פרק כ, יא):   "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ":   ויש לשאול על כך שתי שאלות: א.   איך יכול להיות שה' היה צריך לנוח, הרי הוא כלל לא מתעייף. כפי שנאמר עליו (ישעיהו פרק מ פסוק כח) : "הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם לֹא שָׁמַעְתָּ אֱלֹהֵי עוֹלָם ה' בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ". ב.    המלאכים עצמם אינם נחים, ולכן הם נקראים "עירין", כפי שמופיע בספר דניאל (ד, יד): "בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא". והסיבה לכך היא משום שהם לא נחים לעולם, אז מדוע ה' צריך לנוח?   מהי מנוחה? המושג מנוחה בעולם המודרני קצת שונה מהמושג מנוחה אצל ה'. המנוחה

בס"ד פרשת יתרו – שני סוגי אהבה כפה עליהם הר כגיגית הגמרא (שבת פח ע"א) מתארת את מעמד הר סיני כאירוע שנעשה בכפייה : "ויתיצבו בתחתית ההר, אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם".   ויש לשאול: למה לכפות? למה לאיים שהם ימותו אם לא יקבלו אותה? למה לא לתת מתנה בשמחה, ובפרט שעם ישראל כבר אמר קודם לכן "נעשה ונשמע"?   התוספות בגמרא עונים לשאלה זו, שהיה חשש שבני ישראל יחזרו בהם: "אף על פי שכבר הקדימו נעשה לנשמע, שמא יהיו חוזרים כשיראו האש הגדולה שיצאתה נשמתן".   אך גם על דברי התוספות עדיין ניתן להקשות: האם החשש שיחזרו בהם מרצונם לקבל את התורה היא סיבה לחייבם? האם זו סיבה לכפותם עד מוות?   תירוץ בעל ההפלאה על השאלה זו עונה בעל ההפלאה [1] בהקדמה לספרו (הפלאה כתובות הקדמה פתיחה זעירא, ב) : "ואפשר לומר על דרך הפשוט כי ענין האהבה יתחלק לשני פנים: 1.    האחד אהבת איש את רעהו לעשות רצונו למלאות אשר ישאל ממנו וככל היוצא מפיו