דברי תורה לפרשת השבוע

  בס"ד פרשת כי תשא – בין הרצוי למצוי   אומרים שה הבדל בין ה"רצוי" (=306 בגימטריה) ל"מצוי" (=146) הוא "כסף" (=160). האמנם כסף  הוא המבדיל בין הרצוי למצוי? אצל אנשים רבים ישנו פער בין מה שהם צריכים לעשות, לבין מה שהם עושים בפועל. איך נוצר הפער בין הרצוי למצוי, בין מה שנדרש לבין מה שמתבצע בפועל?   סיבות שונות גורמות ליצירת הפער: עצלות, פחד, בושה, תאווה. את הפער הזה ניתן לכנות "חטא העגל".   בין פרשות תרומה ותצווה העוסקות בציווי על בניית המשכן, לפרשות ויקהל ופקודי העוסקות בבניית המשכן, מופיעה פרשת כי תשא, שבמרכזה חטא העגל.   חטא העגל מבטא את הפער בין הציווי האלוקי ליישום שלו בפועל. עבודה זרה משמעותה לעבוד משהו זר. לעשות, אבל לא לעשות נכון את מה שצריך לעשות.   השאלה , איך מתגברים על כך? איך מצמצמים את הפער בין הרצוי למצוי? איך לא נופלים שוב בחטא העגל?   להלן, מספר כלים  שאפשר ללמוד איך להינצל מחטא העגל:   א.    להיצמד להנחיות  – יש לשאול את עצמי כל הזמן, מה הדבר שאני נדרש לעשות כעת. ב.   סבלנות – מי שמנסה לקבל ריגושי

 בס"ד פרשת כי תשא – השבירה והתיקון שאלות על שבירת הלוחות בפרשתנו מסופר שמשה רבנו שובר את הלוחות, ברצוני לשאול 3 שאלות על כך: א.     יש להבין הרי כבר קודם שבירתן ה' אמר למשה במפורש שעם ישראל חטא בעגל ( שמות פרק לב, ז-ח) "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה ". ומשה כבר ביקש והתחנן על עם ישראל שה' יסלח להם ( שמות פרק לב, יא) : "וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה", וה' כבר התנחם מכעסו (שמות פרק לב, יד) : "וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ". ואם כן, מדוע כשמשה רואה את חטא העגל פתאום הוא כועס ושובר את הלוחות ( שמות פרק לב, יט) : " וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת, וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר "? מה התחדש שם? ב.     ועוד יש לשאול, מדוע משה בכלל שובר

בס"ד חטא ה(מ)עגל מאז ילדותי היה לי קשה הסיפור של חטא העגל. כיצד ייתכן שמתוך זריקת זהב לאש ופתאום יוצאת צורה של עגל? מדוע דווקא צורה של עגל ולא צורה אחרת?   רש"י על הפסוק כבר מתמודד עם השאלה הזו, ומביא שני הסברים על פי המדרש: א.     "כיון שהשליכו לכור, באו מכשפי ערב רב שעלו עמהם ממצרים ועשאוהו בכשפים". ב.     "ויש אומרים: מיכה היה שם שיצא מתוך דמוסי בנין שנתמעך בו במצרים, והיה בידו שם, וטס שכתב בו משה עלה שור, עלה שור, להעלות ארונו של יוסף מתוך נילוס, והשליכו לתוך הכור ויצא העגל".   שני הסבריו של רש"י הם מתוך דברי המדרש, אך עדיין יצירת העגל לא מובנת לפי פשטי המקרא, אלמלא שנצטרך לומר שנוצר כאן משהו נסי , על טבעי. כשמתבוננים בפסוקים, רואים שכשאהרון מספר את תיאור המקרה, הוא מציין (שמות לב, כד) : "וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה". נראה מדבריו, שהוא לא עשה משהו חריג, אלא הכניס את הזהב לאש ופתאום נוצר "עגל" באופן טבעי.   ברצוני לנסות להציע לענ"ד, הצעה אחרת למשמעות המילה "עגל". אין ה

 בס"ד פרשת כי תשא – ההתבטלות לציווי ה' מדוע חטא העגל בין פרשיות המשכן בפרשתנו מסופר על חטא העגל, וכשמתבוננים במיקום שמופיע החטא, עולה שאלה גדולה: מדוע בין הציווי לבניית המשכן (פרשות תרומה תצווה) לבין תיאור הקמת המשכן (פרשות ויקהל פקודי) מופיע חטא העגל.   לעשות כמו שה' רוצה אחד ההסברים שניתן לומר הוא ש-ה' רוצה ללמד את עם ישראל, יסוד חשוב בעבודת ה'. שורשו של חטא העגל לא נבע מתוך רצון לשכוח את ה' ולבחור באלוהים אחרים. אלא שורש החטא היה שבני ישראל עשו להם כלי אחד לעבוד את ה', לא באופן שה' ציווה אותם. הם רצו לעבוד את ה' בדרך שהייתה נראית להם. ועל אף שכוונתם הייתה לטובה, שהרי בני ישראל אמרו על העגל: "אלה אלוהך ישראל אשר הוציאוך מארץ מצרים", הם הכינו אותו מתוך אמונה ב-ה' ורצו לעובד את ה' דרך העגל. אך ה' לא ביקש זאת מהם. העגל הוא עבודה זרה. מה זה עבודה זרה? עבודה שהיא שונה ממה שה' רצה שנעבוד אותו.   תבוא האם ותקנח צואת בנה המדרש (מדרש רבה חקת פרשה יט סימן יח, ותנחומא פרשת חקת סי' כו) כותב שמצוות פרה אדומה

בס"ד פרשת תצווה - להאיר את העולם הציווי להדליק נר תמיד פרשתנו פותחת בציווי על הדלקת נר התמיד (שמות פרק כז, כ-כא) : "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי ה' חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:". על פסוקים אלו ננסה לשאול מספר שאלות, ומתוך כך נבין יסוד חשוב שעומד לפנינו.   מהו לשון ציווי יש להבין מדוע הפרשה פותחת בלשון ציווי, "ואתה תצוה"? עד עתה נאמר לשון עשיה: "ועשו לי מקדש", "ואת אהרון תעשה", "ועשית מנורה" ועוד, מדוע כאן ישנו לשון ציווי?   המיקום של ציווי זה לכאורה לא מובן מדוע הפרשה פותחת בציווי זה, הרי אין זה מקומו. בפרשת תרומה מסופר על בניין הכלים, ואילו בפרשת תצווה מסופר על הציווי להכנת בגדי הכוהנים וההכנות לחנוכת המשכן. ואם כן מדוע התורה מספרת פתאום על עריכת נר התמיד?   מדוע רק נר התמיד מופיע כאן

  בס"ד פרשת תצוה – כלאיים בבגדי הכהן הגדול החומרים להכנת האפוד בפרשתנו מסופר שמשה רבנו הכין את בגדי הקודש לאהרון ובניו הכהנים, ולשם כך היום צריכים כמה חומרים (שמות כח, ה) :   "וְהֵם יִקְחוּ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן וְאֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ". רש"י בתחילת פרשת תרומה (שמות פרק כה, ד) מבאר שהתכלת הארגמן ותולעת השני היו חוטי צמר צבועים בצבעים הללו, ואילו השש עשוי מפשתן . נמצא, שבגדי הכהונה הם כלאי שעטנז .   שתי אפשרויות ביחס ללבישת הכהן הגדול שעטנז בצורה פשוטה ניתן להבין שלאדם רגיל יש איסור ללבוש שעטנז, ורק לכהן הגדול הותר איסור שעטנז, משום שהוא בבגדי קודש. אך ר' יוסף בכור שור (תלמידו של רבנו תם) מבאר ההפך (שמות ל, לח) , שהטעם שנאסר ללבוש שעטנז הוא משום שכהן גדול לובש שעטנז. וכשם שנאסר לרקוח את שמן המשחה, ובשמים של קטורת הסמים, ולהכין מנורה של שבעה קנים, משום שאין דרך כבוד להשתמש בשרביטו של מלך, כך אין ללבוש שעטנז משום שזה בגדים שמשמשים את המלך.   החיבור בין החסד לדין ראיתי שכתב הרב יעקב גלינצקי ("