פרשת כי תשא - ההתבטלות לציווי ה'
בס"ד
פרשת כי תשא – ההתבטלות
לציווי ה'
מדוע חטא העגל בין פרשיות
המשכן
בפרשתנו מסופר על חטא העגל,
וכשמתבוננים במיקום שמופיע החטא, עולה שאלה גדולה: מדוע בין הציווי לבניית המשכן
(פרשות תרומה תצווה) לבין תיאור הקמת המשכן (פרשות ויקהל פקודי) מופיע חטא העגל.
לעשות כמו שה' רוצה
אחד ההסברים שניתן לומר הוא
ש-ה' רוצה ללמד את עם ישראל, יסוד חשוב בעבודת ה'. שורשו של חטא העגל לא נבע מתוך
רצון לשכוח את ה' ולבחור באלוהים אחרים. אלא שורש החטא היה שבני ישראל עשו להם כלי
אחד לעבוד את ה', לא באופן שה' ציווה אותם. הם רצו לעבוד את ה' בדרך שהייתה נראית
להם. ועל אף שכוונתם הייתה לטובה, שהרי בני ישראל אמרו על העגל: "אלה אלוהך
ישראל אשר הוציאוך מארץ מצרים", הם הכינו אותו מתוך אמונה ב-ה' ורצו לעובד את
ה' דרך העגל. אך ה' לא ביקש זאת מהם. העגל הוא עבודה זרה. מה זה עבודה זרה? עבודה
שהיא שונה ממה שה' רצה שנעבוד אותו.
תבוא האם ותקנח צואת בנה
המדרש (מדרש רבה חקת פרשה יט
סימן יח, ותנחומא פרשת חקת סי' כו) כותב שמצוות פרה אדומה מהווה תיקון לחטא העגל:
"משל לבן שפחה שטנף פלטרין של מלך אמר המלך תבוא אמו ותקנח את הצואה, כך אמר הקדוש
ברוך הוא תבא פרה ותכפר על מעשה העגל". נראה שיש קשר בין החטא לכפרתו. מצוות
פרה אדומה נקראת "חקה". וביאר רש"י שלשון חוקה (במדבר פרק יט פסוק ב):
"גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה". במצוות פרה אדומה אנו
מתבטלים לרצון ה' לפי רצונו גם אם איננו מבינים את הסיבות מדוע יש לקיימה. זהו
עומק התיקון לחטא העגל. בחטא העגל ניסינו להבין את הא-לוקות ולעבוד אותו כפי שאנו
חושבים שנכון לעובדו, ההפך מכך היא מצוות פרה אדומה. רק כאשר מתבטלים לרצון ה' באופן
מלא ניתן לעבוד את ה' בשלמות.
כאשר ציווה ה'
עבודת ה' חשובה שתהיה מדוקדקת
ביותר, כפי שה' רוצה בדיוק, לא פחות ולא יותר! אולי זו אחת הסיבות שפרשות ויקהל
פקודי נכתבו, אף שהן חזרה על מה שכתוב בפרשות תרומה תצווה. כדי לתאר לנו שבני
ישראל הקימו את המשכן באופן מדויק ומדוקדק, כפי שה' ציווה, שזה התיקון לחטא העגל.
וממילא מובן מדוע בפרשות ויקהל ופקודי" כתוב למעלה מ-10 פעמים בתיאור בניית
המשכן והכלים: "כאשר ציוה ה'".
על אף שגם במשכן יש סוג של
פולחן שהיא מאוד דומה לעבודה זרה (כפי כתב הרמב"ם במורה נבוכים, שעבודת המשכן
והמקדש מקבילות לפולחן עבודה זרה), במשכן הכל על פי ציווי ה' וממילא זה דבר רצוי
וטוב, אך כשזה לא על פי רצון ה' זו העבירה החמורה ביותר בתורה, עבודה זרה.
דוגמאות לכוונה טובה אך לא
רצויה
לאורך התנ"ך רואים מספר
דוגמאות של חטאים הנראים לנו קלים ביותר אך עונשם היה חמור מאוד, מהסיבה שהחוטא
עשה שלא כרצון ה':
א. נדב ואביהו, הקריבו אש זרה (ויקרא פרק י, א):
"וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם",
ועל כך הם נענשו בעונש מוות, אף שהמדרש כותב שהיו צדיקים גדולים.
ב. שאול המלך, נענש על כך שלא הרג את אגג מלך עמלק.
וכדברי שמואל לשאול בשעה שמוכיח אותו אומר לו: אף אם כוונתך רצויה (שמואל א פרק
טו, כב): "הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה'?! הִנֵּה
שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים":
ג. חוה אמנו הוסיפה על האיסור שציווה ה' אותה ואמרה
לנחש, שה' ציווה אותם לגבי פרי עץ הדעת:
"לא תיגע בו".
משל
להבנת העניין
היה מלך א' שהתערב עם מלך ב', שהסגן
שלו כל כך נאמן לו שאם הוא יורה לו שלא להוריד את הגלימה הוא לא יוריד את הגלימה גם
למשך שנה שלימה. מלך ב' לא האמין לסיפור, והוחלט על התערבות על סכום כסף עצום. ואכן
נשלח הסגן לביקור אצל מלך ב' בציווי מלך א' שלא יוריד את גלימתו כלל. במשך הביקור
הארוך טען מלך ב' כלפי הסגן שיש לו עקמת בגב, ולכן הוא לא מוריד את הגלימה. הם התערבו
על 10,000 זוזים על העניין. הסגן כדי להוכיח את חפותו הוריד לשתי דקות את גלימתו
כדי להוכיח שהוא צודק, וחשב בדעתו שכל הכסף יגיע עבור מלך א'. וכאשר הוריד את הגלימה,
לקח את ה-10,000 ₪, והיה שמח. חשב לעצמו שבודאי המלך ישמח על כך שהוא הוריד את הגלימה,
ויביא לו את הכסף. אך כשהגיע למלך, וסיפר לו את הסיפור, המלך התאכזב כולו, וסיפר לסגן,
שהוא התערב על מליון זוזים, אם המלך ב', יצליח להוריד לו את הגלימה או שלא יצליח להוריד
לו את הגלימה. ועכשיו הוא הפסיד הכל.
לסיום
שנזכה כל ימינו לעשות את רצון
ה' בשלמות, ולא לנטות ימין ושמאל מרצון ה'. ועל ידי כך נזכה לברכה שזכו עם ישראל
בהשראת השכינה כפי שהיה במשכן.
תגובות
הוסף רשומת תגובה