דברי תורה לפרשת השבוע

  פרשת תצווה - אבא ואמא בבגדי הכהן גדול בשני מקומות בבגדי אהרן נכתבו שמות שבטי ישראל: א.    באבני האפוד שעל כתפי הכהן הגדול. ב.     באבני החושן שעל ליבו של הכהן הגדול.   ובשניהם המטרה היא זיכרון . א.    "וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל". ב.     "וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד ".   ויש לשאול כמה שאלות: א. מדוע צריך לכתוב את שמות בני ישראל פעמיים על בגדי הכהן הגדול ? ב. מדוע בחושן הזיכרון "תמיד", ואילו באפוד לא כתוב " תמיד "? ג. מדוע באפוד ה"זיכרון" " לבני ישראל ", ואילו בחושן ה"זיכרון" הוא " לפני ה' "?   שמעתי מהרב רן כלילי, שקיימים שני הבדלים בכתיבת השמות:   א. אופן כתיבת השמות : באפוד השמות מחולקים ששה וששה על שני אבני האפוד, ואילו בחושן – כל אחד על אבן בפני עצמה. ב. סדר כתיבת השמות: בחושן השמות נכתבו לפי

  ‎ בס"ד פרשת לך לך – איך מקרבים? אברהם אבינו מקבל ציווי ללכת לארץ כנען עם משפחתו ועם "הנפש אשר עשו בחרן". ויש לשאול, למה דווקא "הנפש אשר עשו בחרן", הלא אברהם היה הרבה שנים באור כשדים, ושם הוא נאבק בכפירה והוכיח את האמונה בא-ל אחד? נראה שלאברהם אבינו היו שני שלבים הליכתו לארץ כנען: א.    אור כשדים - שם הוא דרש, התווכח, נלחם והוכיח את האמונה, ואפילו שכנע בצדקת דרכו. אך שם הוא לא הצליח להכניס אחרים תחת כנפי השכינה.   ב.     חרן – חז"ל (מדרש רבה) מלמדים אותו שבחרן אברהם החל לפעול בדרך אחרת. הוא הכניס אורחים, האכילם, השקה אותם, ושידר להם חום ואהבה, ומתוך כך רצו להיכנס תחת כנפי השכינה.   אברהם שלא היו לו ילדים אימץ אל ליבו את כל ילדי העולם, והפך להיות "אב המון גויים", ובכך משך את לבבותיהם תחת כנפי השכינה. אחרי שחכמתו עמדה לו, שבנה את בניין האמונה שלו, ושיכנע רבים ללכת בעקבותיו, הבין שהדרך להגיע אל העולם היא דרך הלב, חום ואהבה. ***   בספר ''איש צדיק היה'' (עמ' 204) מסופר על רבי אריה לוין, שכשהיה מבקר בבית הכ

 בס"ד פרשת פקודי – כוחה של אחדות מי בנה את המשכן? בפרשתנו בסיום מלאכת בניית המשכן כתוב (שמות לט, לב) : " וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ ". ויש להקשות לכאורה רואים מהפסוקים שבצלאל וחכמי הלב היו אלו שפיקחו על המלאכה ובנו את המשכן, ולא כל בני ישראל?   בשם כל ישראל ומתרץ ה"אור החיים " הקדוש (שמות לט, לב): "עשה הכתוב מחברת הכללות בקיום התורה והראה כי בני ישראל יזכו זה לזה . והתורה נתנה להתקיים בכללות ישראל כל אחד יעשה היכולת שבידו ויזכו זה לזה".   מצוות "ואהבת לרעך כמוך" ממשיך ה " אור החיים " וכותב שכל ישראל הם בעומק דבר אחד ממש: "ואולי כי לזה רמז באומרו (ויקרא י"ט י"ח) : "ואהבת לרעך כמוך", פירוש לצד שהוא כמותך כי בשלומו ייטיב לך, ובאמצעותו אתה משלים שלימותך. ואם כן אינו אחר אלא אתה עצמך וכאחד מחלקיך".   שלמות תרי"ג מצוות ממשיך בעל " האור החיים " וכותב שבאופן זה כל א

בס"ד פרשת יתרו – שני סוגי אהבה כפה עליהם הר כגיגית הגמרא (שבת פח ע"א) מתארת את מעמד הר סיני כאירוע שנעשה בכפייה : "ויתיצבו בתחתית ההר, אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם".   ויש לשאול: למה לכפות? למה לאיים שהם ימותו אם לא יקבלו אותה? למה לא לתת מתנה בשמחה, ובפרט שעם ישראל כבר אמר קודם לכן "נעשה ונשמע"?   התוספות בגמרא עונים לשאלה זו, שהיה חשש שבני ישראל יחזרו בהם: "אף על פי שכבר הקדימו נעשה לנשמע, שמא יהיו חוזרים כשיראו האש הגדולה שיצאתה נשמתן".   אך גם על דברי התוספות עדיין ניתן להקשות: האם החשש שיחזרו בהם מרצונם לקבל את התורה היא סיבה לחייבם? האם זו סיבה לכפותם עד מוות?   תירוץ בעל ההפלאה על השאלה זו עונה בעל ההפלאה [1] בהקדמה לספרו (הפלאה כתובות הקדמה פתיחה זעירא, ב) : "ואפשר לומר על דרך הפשוט כי ענין האהבה יתחלק לשני פנים: 1.    האחד אהבת איש את רעהו לעשות רצונו למלאות אשר ישאל ממנו וככל היוצא מפיו

בס"ד פרשת שמות - אהבה ללא גבול השמחה של אהרון אהרון דואג לעם ישראל במשך עשרות שנים, הוא נמצא איתם, סובל בסבלם ונושא את משאם. והנה, ה' מחליט אחרת. מי שינהיג את עם ישראל יהיה משה ולא אהרון. כשמשה רבנו מקבל את השליחות מאת ה', חוזר למצרים ובא להוציא את עם ישראל. אהרון לא מתלונן: "איפה היית כל השנים!?". הוא לא אומר לפני ה': "זה לא הוגן! משה לא היה כאן כל השנים! הוא לא נשא עם העם הזה את כל המשברים והקשיים של העם! הוא לא היה בשעבוד! איך הוא יכול להרשות לעצמו להנהיג את העם?". אלא מקבל את דבר ה'. וכך מעיד עליו ה' (שמות ד,יד) : "וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ " . ואכן כותב רש"י, שבזכות שאהרון ראה ושמח בליבו זכה לחושן המשפט שיהיה על ליבו כאשר הוא יהיה כהן גדול.   בין חושן המשפט לשמחה בלב ויש להבין , מדוע אהרון זוכה דווקא לחושן המשפט בשל מעשי אצלי זה? מה מיוחד בחושן דווקא? נראה להסביר, שחושן המשפט ניתן על הלב . בזכות רוחב ליבו של אהרון, שוויתר למשה ולא התלונן, ושמח בכל ליבו על כך ש