פרשת לך לך - איך מקרבים?
בס"ד
פרשת לך לך – איך מקרבים?
אברהם אבינו מקבל ציווי ללכת לארץ כנען עם משפחתו ועם "הנפש
אשר עשו בחרן".
ויש לשאול, למה דווקא "הנפש אשר עשו בחרן", הלא אברהם
היה הרבה שנים באור כשדים, ושם הוא נאבק בכפירה והוכיח את האמונה בא-ל אחד?
נראה שלאברהם אבינו היו שני שלבים הליכתו לארץ כנען:
א.
אור כשדים - שם הוא דרש, התווכח, נלחם והוכיח
את האמונה, ואפילו שכנע בצדקת דרכו. אך שם הוא לא הצליח להכניס אחרים תחת כנפי
השכינה.
ב.
חרן – חז"ל (מדרש רבה) מלמדים אותו
שבחרן אברהם החל לפעול בדרך אחרת. הוא הכניס אורחים, האכילם, השקה אותם, ושידר להם
חום ואהבה, ומתוך כך רצו להיכנס תחת כנפי השכינה.
אברהם שלא היו לו ילדים אימץ אל ליבו את כל ילדי העולם, והפך להיות
"אב המון גויים", ובכך משך את לבבותיהם תחת כנפי השכינה. אחרי שחכמתו
עמדה לו, שבנה את בניין האמונה שלו, ושיכנע רבים ללכת בעקבותיו, הבין שהדרך להגיע
אל העולם היא דרך הלב, חום ואהבה.
***
בספר
''איש צדיק היה'' (עמ' 204) מסופר על רבי אריה לוין, שכשהיה מבקר בבית הכלא
את האסירים היהודים השונים, ולא היה מפלה בין אסיר לאסיר, והיה לוחץ ידו של כל אחד.
מובא שם סיפור בשם ''מוכתר האסירים'' משה סגל:
הדבר
היה באחת השבתות בשנת תרצ''ט, ואני רואה את רבי אריה לוחץ את ידו של אסיר (י. מ) שרצח
את אישתו (אם בנו), כשהיתה מהלכת עם תינוקם בחוצות ירושלים. על אותו אסיר ניכר שהיה
איש מלא כעס ושנאה כלפי כל הסובב אותו. נדהמתי לראות כיצד ר' אריה שואל לשלומו ומאזין
לשיחו, ומפריז באהבתו הבלתי מסויגת לאותו רוצח שפל.
למחרת
השבת, אחר תפילת שחרית, בהיותי מסיר את התפילין מעל ראשי ומקפל טליתי, נגש אלי אותו
אסיר י. מ. ובקשני כי אשאיל לו תשמישי קדשה שבידי.
פקפקתי,
הראוי ויאה שיהא אותו אדם, שידיו מגואלות בדם נקיים, שיעטר עצמו בטלית ותפלין?! לאחר
שהפציר בי נעניתי לבקשתו. התייחד לו אותו אסיר בפינת החדר, עטף את עצמו בטלית, עטר
ראשו וידיו בתפילין, והחל למלמל מתוך הסדור שנתתי בידו. ניגשו אלי כמה מהאסירים הפליליים,
ששכנו יחד באותו תא, ובקשו את רשותי כ'מוכתר' של האסירים, לעשות שפטים באותו רוצח על
שמלגלג הוא על קודשי האומה. שהרי הוא לעולם לא מניח תפלין ומתפלל! וכעת הניח בזדון
'תפילין של יד' על ידו הימנית במקום על ידו השמאלית, אף שהערנו לו על כך.
ידעתי
כי פושעים אלה מסוגלים לכל, ועל כן השבתי להם, כי אחקר בדבר ואודיעם החלטתי. הזמנתי
את י. מ. לשיחה בארבע עיניים ושאלתיו משום מה הניח את התפילין שלא כדין (אחרי
שהעירו לו)?
השיב
לי אותו אסיר בהתרגשות רבה: אתה מבין, לאחר בקורו של רבי אריה הרהרתי כל אותו יום במעשי
והתחרטתי על פשעי, הרגשתי צורך בנפשי להתפלל, אולם הכיצד אוכל להניח תפילין קדושים
על יד טמאה. והרי ידי זו, השמאלית, שפכה דם נקי, אך ידי זו הימנית טהורה היא.
אותה
שעה הבנתי כוחו ודרכו של רבנו שהיה מעלה ניצוצות הנפש הנתונים ברפש.
***
עוד
מסופר בספר "איש צדיק היה" (בעמ' 196) על אסיר שניגש לרבי אריה, והודיעו
כי נשבע, שמכאן ואילך לא יעשן בשבת. שאלו הרב לפשר הדבר, והאסיר סיפר לו כך:
"אותה
שבת שבקרתני וברכתני בברכת ''שבת שלום'' כשחיוך נלבב על פניך ולטפת את ידי בעדנה כזאת,
אותה שעה החזקתי בידי השניה מאחורי גבי סיגריה דולקת. ומה אמר לך רבי, באותה שעה הרגשתי
כאלו הסיגריה צורבת את כל בשרי. כלום יתכן, אמרתי בלבי, שהרב ילטפני בידי ומחיה את
נשמתי, בעוד ידי האחרת מחזקת בסיגריה דולקת בעצם יום השבת? אותו רגע נשבעתי שלא אהיה
מעשן בשבת לעולם".
***
מאברהם אבינו ומתלמידיו
למדנו שאחרי כל התובנות השכליות, הדרך לקרב את ילדינו לתורת ה', ואת עם ישראל כולו
מגיע רק מתוך חום ואהבה גדולה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה