דברי תורה לפרשת השבוע

  בס"ד פרשת שופטים – למה האשרה נאסרה דווקא במזבח? בפרשנו מובא איסור לטעת עץ שמשמש לעבודה זרה (דברים טז, כא) : "לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ". ויש לשאול : מדוע האיסור לטעת את עץ אשירה הוא דווקא במזבח ה', הרי אסור לטעת אותה בכל מקום? ו הרמב"ן תירץ: "בעבור שהוא מנהג עובדי עבודה זרה לטעת אילנות בפתחי בתי עבודה זרה שלהם, וכענין שנאמר (שופטים ו, כה) והרסת את מזבח הבעל וגו' ואת האשרה אשר עליו תכרת". כוונת הרמב"ן, שמנהג עובדי עבודה זרה הייתה לטעת את עץ האשירה בפתח העבודה זרה סמוך למזבח, ולכן כך נקטה התורה. כעין פירושו, פירשו פרשנים נוספים (ר' יוסף בכור שור, רשב"ם, חזקוני, ועוד). אך עדיין יש להקשות, האם מותר לטעת אשירה שלא בסמיכות למזבח? מדוע התורה מדגישה דווקא אצל מזבח ה' אלהיך? וחשבתי לנסות להציע הסבר, שאולי לטעת את עץ האשירה סתם על מנת לעבוד אותה - כולם יודעים שזה אסור. אך לפעמים יש אנשים שחושבים שכיוון שהם סמוכים למזבח - מותר להם "לשם שמים" לעשות מעשים

 בס"ד פרשת עקב - העינוי במן למה המן נחשב עינוי? בפרשתנו מובא הציווי לזכור את תקופת המדבר (דברים פרק ח, ב-טז) כאשר משה רבנו סוקר לפני בני-ישראל את ימי נדודיהם במדבר, הוא מציין גם את המן שאכלו ארבעים שנה. פעמיים נזכר המן בפרשתנו, ובשתיהן מדגיש משה רבנו שאכילתו הייתה סוג של עינוי: " וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם... הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ:" אכן, בני-ישראל התלוננו על המן והתבטאו עליו במילים: " ועתה נפשנו יבשה אין כל, בלתי אל המן עינינו ". וכן: " ונפשנו קצה בלחם הקלוקל ". הדבר מעורר תמיהה, שהרי התורה מתארת את טעמו המופלא של המן - " וטעמו כצפיחית בדבש ". חז"ל מוסיפים ומסבירים, שהמן היה מזון אלוקי מופלא, שאדם היה יכול לחוש בו את כל הטעמים שבעולם,

 בס"ד פרשת מטות - למה דווקא חצי שבט מנשה? בפרשתנו מסופר על בקשת בני שבט גד וראובן לנחול בעבר הירדן המזרחי. משה בהתחלה מסרב, אך אח"כ הוא מסכים בתנאים מסוימים. אך לפתע מתווסף חצי שבט משנה לסיפור. וקופצת השאלה, איך חצי שבט מנשה קשור לראובן וגד?   נציע כאן שבעה הסברים לשאלה זו: א.    המדרש (רבה פד, כ) מתרץ ששבט מנשה נענש, שנחלתו תתחלק ל-2 חלקים, משני עברי הירדן. עונש כל כך שמנשה (בן יוסף) רדף אחרי השבטים בגניבת הגביע של יוסף, וגרם להם לקרוע את בגדיהם ל-2.   ב.    תלמיד רס"ג (הובא בדעת מקרא עמ' שצ, הערה 32) , כותב שמכיר בן מנשה ירש מסבו יוסף שטחים שלו כשליט מצרים, שהיו בארץ הגלעד, ומכיר קרא להם גלעד, על שם בנו גלעד. ועכשיו הם באו לנחול חלקם.   ג.     הרמב"ן מתרץ: "ראה {משה} שהיא ארץ גדולה יותר מן הראוי להם וביקש מי שירצה להתנחל עמהם, והיו אנשים משבט מנשה שירצו בה, אולי אנשי מקנה היו, ונתן להם חלקם".   ד.    האבן עזרא מיישב, שכל הזמן חצי שבט מנשה היה יחד עם שבטי ראובן וגד, אך לא הוזכרו בסיפור, משום שהוא היה רק חצי שבט, ולא היה מרכ

בס"ד פרשת בהעלתך – בין פורענות לפורענות סימניות מלמעלה ומלמטה בפרשתנו מופיעה שני פסוקים מיוחדים, המוקפים בשני סימונים של "נונים הפוכים" (במדבר י, לה-לו) : " וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ: וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל ". כבר הגמרא תמהה מה פשר סימונים אלה (שבת קטו ע"ב - קטז ע"א) : " תנו רבנן: ויהי בנסע הארן ויאמר משה, פרשה זו עשה לה הקדוש ברוך הוא סימניות מלמעלה ולמטה, לומר שאין זה מקומה... דתניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר: עתידה פרשה זו שתיעקר מכאן ותכתב במקומה. ולמה כתבה כאן - כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שנייה. פורענות שנייה מאי היא? - ויהי העם כמתאננים. פורענות ראשונה - ויסעו מהר ה'; ואמר רבי חמא ברבי חנינא: שסרו מאחרי ה' ". מדברי הגמרא רואים שפרשייה זו נועדה להפריד בין שתי פורענויות. אלא שהפרשנים נחלקו מהי אותה הפורענות הראשונה שעליה נאמר בגמרא "שסרו מאחרי ה'", שהרי לא כתוב במפורש שבני

בס"ד פרשת בהעלתך – לדעת להאיר לזולת הסברו של רש"י כתוב בתחילת הפרשה (במדבר פרק ח, ב) : "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת:" על פסוק זה כתב רש"י על פי המדרש (מדרש רבה טו ו) : "בהעלתך - למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות".   הסברו של הרמב"ן ה רמב"ן הקשה על דברי המדרש שהביא רש"י שתי קושיות: א.    למה משה מנחם את אהרון בכזאת נחמה, וכי רק את המנורה אהרון מדליק ומטיב, ואת הקטורת ושאר קורבנות אהרון לא עושה? ב.     מדוע חלשה דעתו של אהרון, הרי כל אותם ימי מילואים הוא גם הקריב קורבנות רבים? ומתרץ הרמב"ן: " ענין ההגדה הזו לדרוש רמז מן הפרשה על חנכה של נרות שהיתה בבית שני על ידי אהרן ובניו, רצוני לומר חשמונאי כהן גדול ובניו:... והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלים מ