דברי תורה לפרשת השבוע

בס"ד פרשת מטות – משפחה מול קריירה   פנו אליי לפני כמה זמן, זוג צעיר שיש להם כבר 2 ילדים (בן ובת), והם מתלבטים האם כדאי להם להרחיב עוד את המשפחה, או לעצור כעת. שניהם עובדים בעבודות טובות שלוקחות להם כמעט את כל היום. והם שואלים, כי עדיין אין להם בית משלהם, והם רוצים לחיות ברווח כלכלי, וגם להשאיר לעצמם זמן ליהנות. מעבר לדיון ההלכתי שיש כאן מצוות הולדת ילדים, עולה כאן דיון ערכי רוחני, מה היחס בין הקריירה למשפחה.   בפרשתנו מובא דיון דומה בין משה לשבט גד וראובן. בני גד ובני ראובן פונים אל משה בבקשה לנחול בעבר הירדן המזרחי: "וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ ". משה בהתחלה מסרב ומרחיב להסביר להם את סירובו, מצד הניתוק מכלל עם ישראל. אך לאחר שהם מבטיחים מספר הבטחות, משה מתרצה להם, ואומר להם: " בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂו".   כשמתבוננים בפסוקים רואים שישנו פער בין בקשת בני ראובן וגד לתשובתו של משה. הם הקדימו לבקש על הצאן והמקנה ואחר כך ביקשו ערים

  בס"ד פרשת מטות – כבוד המשפחה בישראל בפרשתנו משה רבנו מקבל ציווי מאת ה' (במדבר לא, ב-ג) : "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר: הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן:"     ויש לשאול על ציווי זה מספר שאלות: א.   מדוע צריך לנקום , הרי המלחמה במדיינים נגמרה בשקט. למה סתם לעורר מהומות? ב.    נוקמים למען מי? למען "בני ישראל" או "נקמת ה'"? ג.     מדוע משה חייב לנקום לפני שהוא מת? ד.    מה זה הלשון: "הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם "   נראה לענות שהמלחמה של עם ישראל זו מלחמה של ה '. כך כותב המדרש ( במדבר רבה כב , ב ) : " אמר משה : רבון העולמים ! אם היינו עובדי עבודת כוכבים לא היו שונאין אותנו. אין שונאים אותנו רק כי בחרת בנו! הדא הוא דכתיב נקמת ה' במדין" .   נראה מדברי המדרש, שמלחמת מדיין היא מחאה על חילול השם שסופר עליו בסוף פרשת בלק. עם ישרא

 בס"ד פרשת מטות - למה דווקא חצי שבט מנשה? בפרשתנו מסופר על בקשת בני שבט גד וראובן לנחול בעבר הירדן המזרחי. משה בהתחלה מסרב, אך אח"כ הוא מסכים בתנאים מסוימים. אך לפתע מתווסף חצי שבט משנה לסיפור. וקופצת השאלה, איך חצי שבט מנשה קשור לראובן וגד?   נציע כאן שבעה הסברים לשאלה זו: א.    המדרש (רבה פד, כ) מתרץ ששבט מנשה נענש, שנחלתו תתחלק ל-2 חלקים, משני עברי הירדן. עונש כל כך שמנשה (בן יוסף) רדף אחרי השבטים בגניבת הגביע של יוסף, וגרם להם לקרוע את בגדיהם ל-2.   ב.    תלמיד רס"ג (הובא בדעת מקרא עמ' שצ, הערה 32) , כותב שמכיר בן מנשה ירש מסבו יוסף שטחים שלו כשליט מצרים, שהיו בארץ הגלעד, ומכיר קרא להם גלעד, על שם בנו גלעד. ועכשיו הם באו לנחול חלקם.   ג.     הרמב"ן מתרץ: "ראה {משה} שהיא ארץ גדולה יותר מן הראוי להם וביקש מי שירצה להתנחל עמהם, והיו אנשים משבט מנשה שירצו בה, אולי אנשי מקנה היו, ונתן להם חלקם".   ד.    האבן עזרא מיישב, שכל הזמן חצי שבט מנשה היה יחד עם שבטי ראובן וגד, אך לא הוזכרו בסיפור, משום שהוא היה רק חצי שבט, ולא היה מרכ

בס"ד פרשת פינחס – מהו שלום אמיתי?   פרשתנו פותחת בדבר ה' על פינחס לאחר שהרג בדם קר את זמרי בן סלוא וכזבי בת צור (במדבר, כה יא-יג) : " פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: "   אחר שזמרי בן סלוא עושה את המעשה הנוראי עם כזבי בת צור, לעיני כל עם ישראל, נתעלמה ממשה רבנו ההלכה. עד שפנחס בא ומזכיר לו, וכדברי רש"י (במדבר כה, ז) ע"פ המדרש : " וירא פינחס - ראה מעשה ונזכר הלכה, אמר לו למשה מקובלני ממך הבועל ארמית קנאין פוגעין בו, אמר לו קריינא דאגרתא איהו ליהוי פרוונקא, מיד ויקח רומח בידו וגו': "   דין זה של הקנאים, הוא דין מיוחד הוא לא נמצא בסתם מקרה. בדרך כלל צריך לנהוג בסבלנות וללכת לבית דין, ושם דנים את האדם אם לחיים או

בס"ד פרשת חקת – האם המצוות הן עול? האם שווה להיות בר מצווה שאלתי הרבה חתני בר מצווה לפני שנכנסו בעול מצוות: האם עדיף להיות ילד או מבוגר? להיות בר מצווה זה קצת קשה. זה דורש הרבה יותר ומאוד מחייב. אפילו האבא כבר אמר: "ברוך שפטרני מענשו של זה", ואם כן היה אולי עדיף להישאר להיות ילד. אז למה אנחנו שמחים? נראה שהתשובה לכך היא שלהיות בר מצווה, זה אומר שיש לך יותר אחריות ומשמעות.  זו תשובה נכונה, אך אנסה להוסיף עוד רעיון.  אולי ניתן לומר גם שהמצוות לא חייבות להיות עול קשה, כי אם אתה שמח בהם, הם הופכים להיות הדבר הכי נעים שיש.   היסוד של מצוות פרה תלויה כל התורה ננסה לבאר זאת על פרשתנו. הפרשה פותחת בציווי על לקיחת פרה אדומה (במדבר פרק יט, ב) :   "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא   עָלָה עָלֶיהָ עֹל". כבר גדולי ישראל שאלו מדוע כותבת התורה "חקת התורה" ולא כותבת "חקת הפרה", כפי שכתוב בשאר הקורבנות כולם: "זאת חקת

 בס"ד פרשת קרח – לבחור איך לראות פתיח כששירתתי בצבא הייתי תקופה של הרבה פיגועים לצערנו הרב. היה לי חבר שמאלני. לאחר אחד הפיגועים הקשים בירושלים, אמרתי לו: "עם מי אתה רוצה לעשות שלום? עם מי שרוצח אותנו כל הזמן?". והוא טען: "זה בגללכם! אם היינו מביאים לערבים את יהודה ושומרון לא היו פיגועים". לא אכריע בשאלה הזו, אך קריאת המציאות נקבעת על פי רצונו של האדם. אמר לי פעם מישהו על אדם אחר: "הוא לא נותן לעובדות לבלבל את התיאוריה שלו!"   למה הייתה השואה למה הייתה שואה? – יש אומרים בגלל החילוניות שפשטה באירופה, יש אומרים בגלל שלא עלו לארץ, ויש אומרים הפוך בגלל שהתחילה הציונות. כל אחד בוחר כיצד להסתכל על השואה לפי השקפתו ותפיסת עולמו.   "עינו הטעתו" חז"ל מלמדים אותנו על קרח משהו מעניין: "וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זו? אלא עינו הטעתו". משפט זה מרתק בסגנונו ובשלל ביטויי הראיה שבו. והסביר ידידי הרב אבינדב אבוקרט, פקח הוא אדם שניחן בראיה מצוינת ולטווח רחוק, כהגר שנפקחו עיניה וכאדם וחווה שראו את המציאות העירומה. קר