דברי תורה לפרשת השבוע

 בס"ד פרשת חקת – למה שרים לבאר? מה עניינה של שירת הבאר? בפרשתנו מובאת שירת הבאר (במדבר כא, יז) : " אָז יָשִׁיר יִשְרָאֵל אֶת הַשִּירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ " וביאר רש"י במקום: " השירה הזאת נאמרה בסוף ארבעים, והבאר נתנה להם מתחילת ארבעים ". וצריך להבין כמה דברים: א.     מה מיוחד בבאר שזכתה שנאמר עליה שירה? ב.      מדוע שהשירה נאמרה בסוף 40 שנה, בעוד שהבאר נתנה מתחילת 40 שנה? ג.       מדוע רש"י טורח לומר לנו שנאמרה בסוף 40 שנה, הרי זה ידוע לנו מפשטם של כתובים?   שירה באה מתוך שלימות ידוע שמשמעות השירה היא ביטוי להרגשה של שלימות כלשהי, לא כל יום אנו שרים שירה, כדברי הגמרא ( שבת קיח ע"ב ) : " כל האומר הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף ". שירה היא ביטוי לתחושה מאוד מרוממת, כפי שמבאר הרב קוק ( עולת ראיה ח"א, עמוד ר ) : " השירה היא ההבעה השכלית העליונה, היוצאת מתוך ההסתכלות הרחבה והעמוקה באור אל עליון ופליאות מפעליו ". יוצא מדבריו ששירה היא משהו מאוד מיוחד, שאומרים אותה רק בזמנים מאוד מסוימים.  

 בס"ד פרשת כי תשא – ההתבטלות לציווי ה' מדוע חטא העגל בין פרשיות המשכן בפרשתנו מסופר על חטא העגל, וכשמתבוננים במיקום שמופיע החטא, עולה שאלה גדולה: מדוע בין הציווי לבניית המשכן (פרשות תרומה תצווה) לבין תיאור הקמת המשכן (פרשות ויקהל פקודי) מופיע חטא העגל.   לעשות כמו שה' רוצה אחד ההסברים שניתן לומר הוא ש-ה' רוצה ללמד את עם ישראל, יסוד חשוב בעבודת ה'. שורשו של חטא העגל לא נבע מתוך רצון לשכוח את ה' ולבחור באלוהים אחרים. אלא שורש החטא היה שבני ישראל עשו להם כלי אחד לעבוד את ה', לא באופן שה' ציווה אותם. הם רצו לעבוד את ה' בדרך שהייתה נראית להם. ועל אף שכוונתם הייתה לטובה, שהרי בני ישראל אמרו על העגל: "אלה אלוהך ישראל אשר הוציאוך מארץ מצרים", הם הכינו אותו מתוך אמונה ב-ה' ורצו לעובד את ה' דרך העגל. אך ה' לא ביקש זאת מהם. העגל הוא עבודה זרה. מה זה עבודה זרה? עבודה שהיא שונה ממה שה' רצה שנעבוד אותו.   תבוא האם ותקנח צואת בנה המדרש (מדרש רבה חקת פרשה יט סימן יח, ותנחומא פרשת חקת סי' כו) כותב שמצוות פרה אדומה

 בס"ד פרשת משפטים – עד כמה להתבטל? לימוד מאות אחת המשנה במסכת אבות (פ"ו מ"ג) כותבת : "הלומד מחברו פרק אחד או הלכה אחת או פסק או דיבור אחד או אפילו אות אחת – צריך לנהוג בו כבוד". מהי אות אחת שניתן ללמוד מחבירו? ייתכן לומר, שמשנה מלמדת אותנו שיש ערך גם לאות אחת קטנה, כפי שנפסק להלכה: שספר תורה שחסר אפילו אות אחת הוא פסול. ואולי ניתן לומר, שיש אות שמשנה תפיסת עולם. הפרשה שלנו (שמות כא,א) פותחת במילים: "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם". רש"י מבאר: "כל מקום שנאמר "אלה" – פסל את הראשונים " ו אלה " – מוסיף על הראשונים, מה ראשונים מסיני אף אלו מסיני".   מה החידוש שהכול מסיני? בתחילת פרשת בהר רש"י מלמד אותנו מהפסוק: "וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר" - "מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולם נאמרו סיני". ואם כן, מה החידוש שגם פרשת משפטים נאמרה מסיני?   המשפט בין אדם לחברו נובע ממוסר אלוקי עונה על כך השפת אמת (משפטים תרמ"ב) : "גם המש

  בס"ד פרשת בשלח – וְנַחְנוּ מָה? התלונות של בני ישראל עם ישראל עובר בפרשת השבוע שבעה ניסיונות שונים של התמודדויות במדבר. והנה חודש אחרי יציאת מצרים, שלושה שבועות אחרי קריעת ים סוף, הליכה ביבשה בתוך הים. כל עדת בני ישראל מתלוננים ( שמות פרק טז, ב-ג): "וַיִּלּוֹנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר: וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב:"   תגובת משה ואהרון לתלונות מעניין לראות את תגובת משה ואהרון לטענתם (שמות טז, ו-ח) : "עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי ה' הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם : וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד ה' בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל ה' וְנַחְנוּ מָה כִּי תַלִּינוּ עָלֵינוּ: ... בִּשְׁמֹעַ ה' אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם

 בס"ד פרשת בא – מי עדיף השמש או הירח? הלוח העברי – ירחי - שמשי המצווה הראשונה שנצטוו עם ישראל כעם היא קידוש החודש. כפי שכתוב בפרשתנו: "החודש הזה לכם ראש חודשים". יכולת השליטה בזמן הוא הציווי הראשון שלנו כעם. לוח השנה העברי הוא לוח מיוחד המבטא יותר מכל את החיבור בין שתי תפיסות עולם. השמש מבטאת את הכוח הנותן, המשפיע , האור, החום, היציבות. לעומתה, הירח מבטא את כוח המקבל, המושפע , בכך שמקבל את כל אורו מהשמש. השמש והירח הם שתי בחינות של משפיע ומושפע, נותן ומקבל. הלוח העברי הוא ירחי-שמשי : החודשים בנויים לפי מסלול הירח, תוך התאמה למסלול השמש באמצעות עיבור השנה כשיש בך צורך (על מנת לשמר את פסח בחודש האביב). עם ישראל מחבר בין שני ההפכים, בין השמש לירח, בין הכוח הנותן לכוח המקבל.   נצרות, אסלאם ויהדות השמש היא סמל הלוח הנוצרי (לוח השנה הגרגוריאני) – כוח הנתינה וההשפעה. היום הקדוש בשבוע לנוצרים הוא יום ראשון, SUNDAY , יום השמש (שבו לטענתם נולד "אותו האיש"). ואילו הלבנה (הסהר) היא סמל האסלאם , (לוח השנה המוסלמי בנוי רק על הירח) – כוח הקבלה והביטול. היום

 בס"ד פרשת וארא – איפוק וענווה שקולים כאחד ומשלימים בפרשתנו מוזכרים משה ואהרון פעמים רבות. באחד הפסוקים הם מובאים יחד (שמות פרק ו, פסוק כה) : " הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים על צבאתם ". רש"י מבאר את הפסוק כך: " יש מקומות שמקדים אהרן למשה ויש מקומות שמקדים משה לאהרן, לומר לך ששקולין כאחד ". נראה שכוונתו של רש"י שיש למשה ואהרון צד השלמה שכל אחד משלים את השני, שבכך הם הופכים להיות שקולים כאחד. וצריך להבין מהי אותה השלמה שגורמת להם לכך.   בלימה והתבטלות הגמרא במסכת חולין (דף פו עמוד א) כותבת: " אין העולם מתקיים אלא בשביל משה ואהרן , כתיב הכא: "ונחנו מה", וכתיב התם (איוב כ"ו) "תולה ארץ על בלימה". וממשיכה הגמרא שם וכותבת: " אמר רבי אילעא: אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה , שנאמר "תולה ארץ על בלימה"; רבי אבהו אמר: מי שמשים עצמו כמי שאינו , שנאמר (דברים ל"ג) "ומתחת זרועות עולם". "   על דברי הגמרא הזו יש לשאול מספר שאלות: