דברי תורה לפרשת השבוע

בס"ד פרשת תזריע – היחס למדינת ישראל היחס למדינה ישנו דיון גדול בשנים האחרונות בתוך הציבור הדתי והחרדי, האם מדינת ישראל היא מעשה ה' או חלילה מעשה שטן. האם היא "ראשית צמיחת גאולתנו" או "ראשית צניחת גאולתנו"? ברצוני להציע תשובה לכך מתוך הפרשה.   תהליכים הפוכים בלידה בפרשתנו מסופר על שתי קורבנות שמקריבה היולדת: חטאת ועולה. במהלך הלידה מתרחשים שני אירועים משמעותיים אך הפוכים במשמעותם: א. הלידה מלווה במציאות לא נעימה - דם, זעקות בכי ואוירה מתוחה. ב. נשמה חדשה שמגיעה לעולם.   התורה מחנכת אותנו להתייחסות מורכבת לאירוע הזה. היולדת מביאה שני קורבנות: א. קרבן חטאת - על מצבה הפיזי הנמוך שטימא אותה, על הכאב, הבכי, המשבר, ואף שאולי גרם לה להישבע שלא ללדת שוב (כדברי רשב"י בגמרא נדה לא ע"ב). ב. קרבן עולה - שבו היולדת מתעלה בעקבות המעמד הרוחני המשמעותי שהייתה שותפה לו, יצירת חיים חדשים.   התורה אינה מתעלמת מהאירועים הסביבתיים שהיו בלידה, אולם מחנכת אותנו לראות את התגלות וההתעלות ששורה בעקבותיהם.   הכרת הקשיים והתקרבות ליעד

 בס"ד פרשת תזריע – החטא שבלידה טומאת היולדת פרשתנו פותחת בפסוק: "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא ". מפסוק זה רואים שתהליך הלידה מלווה בטומאה . ויש לשאול , מדוע לידה מטמאת, הרי לידה היא שיא הופעת החיים, עת יורדת נשמה חדשה משמים ומתחילה את צעדיה הראשונים בעולם הזה. הטומאה קשורה בדרך כלל בחסרון חיים (באופן החמור ביותר זו טומאת מת), ואילו כאן – חיים חדשים מתגלים. וטומאה זו על שום מה באה?   קורבן חטאת ליולדת בהמשך הפסוקים אנו קוראים את הפסוק: "וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת ". ויש להבין מדוע היולדת צריכה להקריב קורבן חטאת? האישה זה עתה קיימה את הדבר הגדול ביותר, השתתפות עם הקב"ה בנתינת חיים לעולם. איזה חטא חטאה היולדת? כבר תלמידיו של ר' שמעון בר יוחאי שאלוהו שאלה זו, וענה להם (נדה לא ע"ב) : "בשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת שלא תזקק לבעלה, לפיכך אמרה תורה תביא קרבן". רב יוסף מקש

  בס"ד פרשת תזריע – ברית מילה וארץ ישראל ברית מילה וארץ ישראל בפרשתנו מובא הציווי על ברית המילה (ויקרא יב, ג) : " וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ ". הפעולה הראשונה שעושה שיהושע בן נון עושה אחר חציית הירדן הוא מילת את בני ישראל. הדור שנולד במדבר לא נימול מפני הסכנה, ובכניסת עם ישראל לארץ ישראל – עם ישראל נימול. רש''י בשם המדרש כותב (יהושע ה, ד) : "אמר להם (יהושע) סבורים אתם לירש את הארץ ערלים? לא כך נאמר לאברהם: "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך... הימול לכם כל זכר"". ניתן לזהות שישנו קשר בין שתי המצוות הללו, ובזכות מצות המילה עם ישראל יורש את ארץ ישראל.   התלות בין המילה לארץ ישראל ישנו קשר אדוק בין ארץ ישראל למצוות המילה. המדרש (ילקוט חדש ארץ ישראל) כותב: "ארץ ישראל שקולה כמצות מילה... מה מילה דוחה שבת, אף כיבוש ארץ ישראל דוחה שבת". וכן כתוב בזוהר (משפטים ח"ב קכד ע"א, תרגום הסולם) : "בזכות שישראל עורכים ברית המילה, נכנעים אויביהם תחתם, ויורשים את נחלתם ".

בס"ד פרשת שמיני – בדמייך חיי נדב ואביהו הגדולים בפרשת שמיני מופיע סיפור שריפתם של נדב ואביהו בני אהרון הכהן, בשעת חנוכת המשכן בהקריבם אש זרה. עליהם נאמר בתורה: "בקרבי אקדש". רש"י כותב על פי המדרש שמשה אמר לאהרון: "יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך, עשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך".   כיצד זה ייתכן? הרבה שנים חשבתי שאולי משה סתם מעודד את אהרון, שהרי אם הם גדולים ממשה ואהרון, מדוע זכו אהרון ומשה להיות מלך וכהן גדול ולא זכו לכך נדב ואביהו? ובפרט שכותב הרמב"ם "לא קם בישראל כמשה עוד". ובמיוחד שכבר בתורה כתוב שהם חטאו בכך שהקריבו "אש זרה" אשר לא ציוו אותם. וחז"ל הוסיפו וכתבו שהם חטאו בחטאים נוספים, בכך שהורו הלכה בפני משה רבם, או ששתויי יין נכנסו לעבודה, אם כן כיצד ייתכן שהם גדולים ממשה ואהרון? ועוד נקודה שלא הייתה ברורה לי, למה משה אומר לאהרון שצריך שמישהו ימות כדי שתשרה שכינה? אי אפשר שיהיה טוב בלי שימותו אנשים?   נשמות שנועדו למסור את הנפש חשבתי להציע תשובה , אחרי שכבר

בס"ד פרשת שמיני – להמשיך הלאה על מי נאמר "בקרבי אקדש"? כתוב בפרשתנו אחר מות נדב ואביהו (פרק י, פסוקים ב-ג) : " וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה': וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן ". חז"ל מעידים לנו שנדב ואביהו היו צדיקים, כפי שמפרש רש"י ע"פ המדרש: "אמר לו משה לאהרן אהרן אחי יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך". ובכל זאת אהרון לא מתרעם, הוא מקבל את גזר הדין באהבה. לפי הסברו של רש"י נדב ואביהו היו הגדולים ביותר, ובעצם מיתתם זכה המשכן להתקדש.   אהרון והכהנים כמקדשי שמו מעניין לראות את פירושו של הרשב"ם נכדו של רש"י שמבין אחרת וכך ה רשב"ם (ויקרא פרק י) כותב: " מיד כששמע אהרן היה רוצה להניח העבודה ולהתאבל על בניו: ויאמר משה אל אהרן - אל תתאבל ואל תבכה ואל תחדל מן העבודה, כי הדבר הז